מילים מילים - תערוכת הדפס קבוצתית ב"מקום לשירה" - פוסט שני

בשבוע הבא תפתח תערוכת הדפס קבוצתית "מילים מילים" באוצרותי.

התערוכה תציג עבודות של 20 אמני ואמניות הדפס, מקהילת ההדפס הישראלית.

והיא עוסקת בקשרים השונים הנוצרים בין החזותי והמילולי, בין שירה, מילה וסיפור לדימוי ותמונה, ומזמנת מחשבה על הקשר המיוחד בין העולמות; עולם ההדפס ועולם הכתיבה.

הפתיחה החגיגית לתערוכה תתקיים ב-03.03.2023, בשעה: 12:00

ב"מקום לשירה", רח' סירקין 5, חיפה

כל העבודות בתערוכה עומדות למכירה, בפתיחת התערוכה תהיה גם מכירה של הדפסי אמנות רבים נוספים וספרי שירה,

בואו לראות ולתמוך באמנות ישראלית!

קצת לפני הפתיחה אני מפרסמת טקסט קצר על האמנים, לא על כולם בבת אחת, הנה השמונה הבאים:

יעל שוורץ

מציגה תחריט בהשראת הספר: "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום. ההדפס הוא חלק מסדרה שיצרה, תוך כדי תהליך ההזכרות בספר האהוב מילדותה. הספר מתאר את מעלליהם של שלושה חברים במסע הומוריסטי לאורך התמזה. הוא נכתב בתקופה הוויקטוריאנית ויצא לאור לפני 134 שנים, אך הכתיבה וההומור בו רלוונטיים גם היום: "כאשר אני רואה בן אדם עובד, אינני יכול להישאר בחוסר מעשה, אני חייב לעמוד לידו עם ידיים בכיס ולתת לו עצות מועילות." (ציטוט מתוך הספר). שוורץ היא ציירת ואמנית הדפס ויוצרת בסגנון אקספרסיבי. עבודותיה עוצמתיות ויש בהן תחושה אפלולית, הדמויות שלה גרוטסקיות ומפחידות, מלאות הבעה. בעבודה זאת, סיפור המסע של החברים על הנהר, הופך למסע של שלוש דמויות כמעט לא אנושיות, בסירה קטנה, צפופה ורעועה מעל מים סוערים.

יעל שוורץ, שלושה בסירה אחת, תחריט, 2022 הדפס בהשראת הספר: "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום

שיר לייזר מציגה את ההדפס "שם-מים", בהשראת שיר שכתבה ושרה: "אני מים" (ניתן לשמוע את השיר דרך הלינק). העבודה היא תחריט ואקווטינטה בגווני המים הכחולים. לייזר עוסקת בנושא הגוף, תנועה והקפאת תנועה, ריקוד ומצבי גוף משתנים. נראה כי האישה ההריונית מביטה אל המים, וההשתקפות מולה נראית כדמות אחרת במקצת, אולי הדמות שהיא רוצה להיות, זו הצוללת בין הגלים. האישה בשיר ובהדפס רוצה לחזור להיות מים, גשם, טיפה ודמעה, להיות המים שהם חלק ממעגל החיים כפי שהיתה ברחם, לחזור למקום בטוח. במילות השיר, היא מוצאת במים נחמה: "..לפעמים אני רוצה / להתכסות במים / הרחק הרחק מהחוף". לייזר היא אמנית הדפס, וכן כותבת שירה ושרה. לינק לשיר

שיר לייזר, שם-מים, תחריט ואקווטינטה, 2022 (הדפס בהשראת השיר: "אני מים" – שירה ומילים שיר: לייזר לחן: יוני בן-בשט)

שחר סיון

מציג את הדפס המונוטייפ "חלל פנימי", שהוא חלק מסדרת הדפסי מונוטייפ השייכים לסדרה גדולה יותר "שדים של בוקר".

ההדפס מתחבר לטקסט שכתב העוסק בפחד המוות, ומוצג לצד העבודה בתערוכה. דימוי הגולגולת מסמל את המוות והחיים בו-זמנית, את ההגעלות מהריקבון והגופה, יחד עם המשיכה אל המוות.

סיון חוקר לעומק את הפחדים שלו, את ההתמכרויות, את העבר המשפחתי בתקופת השואה, ונוגע בגבריות וביחסי כוחות מגדריים. העבודה על הראשים והגולגלות בסדרה שיצר, היא חלק מתהליך ההחלמה שלו.

הוא נותן לפחדים ביטוי גרפי, והופך אותם לדימויים ממשיים.

העיסוק החזרתי בפחד, הוא תהליך חשיפה מבוקרת לפחד עצמו, תהליך מרפא, המאפשר לשהות בקושי, להתקרב אליו ולבסוף גם להישיר מבט אליו.

שחר סיון, חלל פנימי, מונוטייפ, 2022

אלינור רותם

מציגה שני הדפסים חד פעמיים, הבנויים בטכניקה של קולאז' ותצריב עם קטעים משיריהם של לאה גולדברג "חמסין של ניסן" וח.נ. ביאליק "בְּיוֹם קַיִץ, יוֹם חֹם". בשיר של ביאליק, מזמין הדובר את חברו להתארח, אך השיר מסתיים בתחושות עצב ובדידות וברצון להישאר לבד. רותם עשתה שימוש רק בשלושה הבתים האחרונים העצובים של השיר. בלקיחת קטע מתוך שיר שלם, היא הוציאה את השיר מהקשרו המלא, והדגישה בו את הכאב, כשהמילים הקופצות לעין "..אַךְ בְּבֹא תוֹר הַסְּתָו, בִּימֵי סַגְרִיר וָעָב ;עָמוּם שׁוֹמֵם הַיְקוּם.." המילים מתחברות לצבעוניות הסתווית בהדפס.

גם בהדפס השני: "חמסין של ניסן" הצבעוניות הקיצית המוארת מתחברת לטקסט: ".. וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רַיחַ שֶׁל יַסְמִין ,/ וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם, / וְרַק לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז, / וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת.." בשני ההדפסים יש חשיבות למילים, אך נוצרת תחושה שהטקסט נטמע והופך לטקסטורה.

אלינור רותם, ביום קיץ, יום חם - ח.נ. ביאליק, 2019

אילת גנוסר כהן מציגה זוג הדפסים "אילת השחר" ו"צבי כאילת" בראשון אנו רואים סצנה אנושית משפחתית שנראית כמו אב ובת ישובים זה מול זה, ומעליהם ניצבת אם, הבת בגבה אלינו. הם מוקפים בטקסט מעגלי כמו אדוות גלים סביבם. הטקסט כתוב בארמית ולקוח מספר הזהר. אותו טקסט מופיע גם בהדפס השני "צבי כאילת" בו אנו רואים דמות ישובה לצד עץ ולידה צבי. גנוסר כהן עוסקת הרבה בטקסטים ובמשמעותם, הטקסט הזה שחרטה במעגל, נראה מכביד על האנשים, מכסה ועולה עליהם, הטקסט קשור בשמה של האמנית אילת, ובגילוי המשמעויות הכבדות שהושמו על כתפי האיילה בהבאת הגאולה.

אילת גנוסר כהן, אילת השחר, תחריט ושעווה רכה, 2020

איריס סמליאן מציגה הדפס ציאנוטייפ "משתקפים בסמטאות צרות" ומתלווה אליו השיר שכתבה "החצר האחורית". סמליאן כותבת ויוצרת את החיים שסביבה, היא מחוברת למקום שגדלה בו, קריית חיים, ומוצאת את היופי מבעד לכיעור השיכונים הישנים, הסדקים והלכלוך ברחובות. "..מִכָּל פִּנָּה נִגְלוּ אֵלַי / דַּלּוּת וַעֲלִיבוּת / וְעֹנִי שֶׁבּוֹ אִישׁ אֵינוֹ מַבְחִין / הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית / שֶׁל חֵיפָה / זָעֲקָה אֵלַי / אַךְ רָאִיתִי אֶת יְפִי הָאֲנָשִׁים". סמליאן מתבוננת בסביבה שלה במבט ביקורתי אך אוהב. קריית חיים בעיניה, היא החצר האחורית של חיפה, סובלת מזיהום והזנחה, אבל היא הבית בו בחרה להישאר ולגדל את משפחתה.

איריס סמליאן, "משתקפים בסמטאות צרות", הדפס ציאנוטייפ, 2023

ליאב שופן מציג הדפס שהוא תוצר של עבודה משותפת עם המשוררת שירה חֹרש, מתוך הספר ״לֶךְ לְךָ״ - ספר שירה גראפית, הייקו וקואנים, שנכתב בעת שהות ארוכה של המשוררת במנזר זן ביפן. הדפס זה נעשה במיוחד עבור התערוכה והשיר רשום עליו בכתב ידה של חֹרש. שופן הוא אמן הדפס ידני ומורה להדפס, המתמחה בשיטות הדפס מסורתיות ובניית כלי עבודה ייחודיים לתחום. ההדפסים של שופן המלווים את הספר כולו מתאפיינים בקו מדויק, מינימליסטי ובניקיון גראפי. שופן ממעיט בדימויים ומדייק במסר, כמו שירת ההייקו המתומצתת, הנשמעת לעתים פשוטה מידי ומובנת בקריאה ראשונה, וכשמתעמקים בה מגלים מסרים ותובנות עמוקות.

ליאב שופן, הדפס מתוך הספר: ״לֶךְ לְךָ״ של שירה חֹרש, הדפס לינוליאום, 2021

יעל קמה מציגה הדפס לינוליאום "בת-הקול הדקה". קמה היא משוררת ואמנית רב-תחומית. הדפס הים השחור ודגי המגדלור, הוא חלק מעיסוק ארוך שלה בדימויים ימיים אותם היא חוקרת. המגדלור שלה מאיר את הלילה למרחקים, עבור הדייגים המתקרבים אל החוף, אך קמה יצרה להקת דגי-מגדלור הנושאת עימה את האור למעמקי הים. הלהקה הדמיונית הזאת של היצורים, מעוררת שאלות לגבי הצורך להאיר בנו מקומות אפלים, מדוע צריכים הדגים אור במצולות? האור עלול לחשוף אותם לטורפים, עלול לסכן אותם. האם האור מפלס להם דרך? ומי היא אותה בת-קול דקה וביישנית? קמה עושה שימוש במילים שלא מבארות דבר, אלא מעצימות את המסתורין ואת התהייה שלנו, לאן שוחים הדגים המאירים, בלילה השקט?

יעל קמה, בת-הקול הדקה, הדפס לינולאום, 2023