נועה לוין חריף - רושמת בקו ובמילים

בתחילת השבוע, כשנדמה היה שהקורונה נעלמת לה, יצאתי לסיור במסגרת לימודי התואר השני באוצרות של החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. השתדלנו לשמור מרחק זה מזה ועטינו מסכות.

נכנסו למוזיאון לוחמי הגטאות שעמד סגור ונפתח לכבודנו, וזכינו לראות ולגעת בחלק מאוצרותיו הסגורים בארכיון, אבל זה סיפור לפוסט אחר.


רציתי דווקא לספר על ביקור שערכנו בגלריית לוחמי הגטאות, גלריה קטנטנה, קובייה קלאסית לבנה, המציגה כעת תערוכה של האמנית נועה לוין חריף, את התערוכה: "גוף הימים" אצרה מיכל הורוביץ.


נועה לוין חריף היא אמנית, ציירת ומשוררת, מורה ומרצה לאמנות שהציגה בתערוכות בארץ ובעולם.

התערוכה היא אחת התערוכות העדינות והמדוייקות שיצא לי לראות לאחרונה. כל כולה קו.

נועה רושמת מאות רישומים בקו נקי לא מהוסס במחברות הרישומים שלה.

לדבריה היא מנכיחה חוויות עוצמתיות ברישום, חוויות פיזיות של הגוף.

היא מניחה את העט על הדף ופועלת ללא מתווה מקדים, חוקרת ביסודיות סדרתית צורות.

תנועה מתחברת לתנועה, קו לקו וצורה לצורה והן מתפתחות ומשתנות.

בשיחה עם האמנית והאוצרת סיפרה נועה כיצד היא מתחילה מזכרון פרטי ושואלת עליו שאלות, בודקת סימטריה והשתקפות, מפרקת ובונה צורות מחדש ומנהלת דיאלוג עם הרישום.


לצד הרישומים הנקיים, המצומצמים המדויקים שלה, נועה מדייקת גם במילים.

בתוך התערוכה שזורים כמה משיריה. הרישומים אינם מאיירים את הטקסטים, אך עומדים לצד זה וקשורים זה בזה.


אחד משיריה אליו התחברתי במיוחד:


אני חוקרת קוים וצורות חדשות

אני בונה ומפרקת צורות ישנות

כל שינוי הוא פרידה

אני חוקרת פרידות


היצירות באדיבותה של נועה לוין חריף, רוב הציורים שהעליתי כאן לא מופיעים בתערוכה, השירים כן.


אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה מהארץ ומהעולם, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע דעה, לשתף ולהגיב בכל דרך.

אם אתם אמנים ואמניות שרוצים להיפגש, או מכירים אמן מעניין, אשמח שתכתבו לי.

כל הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי.