top of page

קרעים – מקבץ תערוכות כואב ומעורר מחשבה במוזיאון ינקו-דאדא

ביום שישי בצהריים ביקרתי במקבץ התערוכות "קרעים" במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד. במקבץ שבע תערוכות קטנות, (אתייחס לחמש מהן) המתייחסות לתהליכים נפשיים וגופניים מטלטלים שיצרו האמנים, תהליכי יצירה משקמים, מרפאים ומחברים. כבוגרת לימודי תרפיה באמנות, ראיתי ולמדתי, כמו גם על עצמי, את כוחה המרפא של היצירה בתהליכים נפשיים מורכבים. במקבץ הזה, אין אמנות "יפה" במובן הקלאסי, החוויה היא לא חוויה אסתטית נעימה, אני חוויתי את המקבץ כצופה וכמעט שותפה לדרך אמיצה וחושפנית.


התערוכה המרכזית "גשר" של האמנית עולא זיתון, אוצרת: ניצן שובל-אבירי, עוסקת בתיעוד הליך כירורגי שעברה לתיקון מום מולד בפיה. האולם כולו מציג רישומים עדינים וקטנים מההליך, רישומים חשופים ורגישים המציגים אותה בתהליך בו פניה מעוותות ומשתנות כל הזמן.

לצד אלו מוצגים ציורים גדולי ממדים בצבע במיטת האשפוז בבית החולים, וציורים שהם כמעט כמו תיעוד מתוך תיק רפואי, ציורי רנטגן וסדרת ציורי פה פעור. התערוכה לא קלה לצפייה, ומציגה את הכיעור והקושי בהליך השינוי הזה. קשה לא לחשוב על זיתון ועל מאמציה הרבים לשקם את עצמה וליצור בו-זמנית, תוך כדי כאב פיזי ונפשי, לתעד כל רגע מהחיים, כמעט כמו צילומי סלפי אופנתיים באינסטגרם, אך הפעם כאלה המציגים את העולם האמיתי.


מתערוכה אחת העוסקת בפה בתהליך שיקומי, לפה שני, ארטיום גורבנקו מציג מקבץ עבודות קטן "היתוך מקומי", אוצרת: נעמי רזינובסקי סלע.

גורבנקו יוצר גרילז - אלמנט דקורטיבי לשיניים, שמקורו בתרבות ההיפ הופ, באופנה אמריקאית משנות ה-90 של המאה העשרים. הגרילז נוצרו כסמן חתרני להעברת מסרים חברתיים.

גורבנקו עלה לבדו לארץ, יצירתו היא חלק מתהליך חיפוש הזהות, אותה בונה ומעצב כאדם בוגר בישראל. בעברו סבל מבולימיה ששחקה את שיניו, הוא נמשך אל חלל הפה כמרחב יצירה ייחודי, בו מטמיע מתכות יקרות וסמלים יהודיים.

במחשבתי, יוצר גורבנקו כמו מעין מקדש יהודי קטן וסגור ליודעי דבר, הזהות היהודית מוסתרת בתוכו, ונחשפת רק לצד אנשים שבטוח לחייך לצידם.


המיצב הקטן של האמנית פולי בלום,"מקדש מעט", אוצרת: רינה גנוסוב, הוא מיצב התלוי בחלל צר וסגור.

בלום מציגה שלושה קירות עמוסי שברים, כמו שרידים ארכיאולוגיים, עליהם דימויים בטכניקת הדפס שמש (ציאנוטייפ). הדימויים לקוחים מצילומים שלה, חלקם ברורים וחלקם מעורפלים ומופשטים.

בתצלומים המוטבעים בגבס, יצרה בלום סיפור מיתולוגי אישי מדמויות מסביבתה הקרובה, נשים וזוגות

בתפקידי אלות פריון, חוכמה ואחרות. גם בלום כמו גורבנקו יוצרת מקדש בחלל קטן ואינטימי, בעוד המקדש שלו יהודי ומוסתר, שלה מסתיר סיפור אישי, היא הצלמת, החברה, והיא חלק מחבורת האלות ההריוניות, העירומות, המסתוריות שיצרה.


בכניסה למוזיאון מוצגת תערוכתה של האמנית אמי ספרד, "אני עומד לגעת לך בלב", אוצרת: ניצן שובל אבירי.

לפני למעלה מעשור חוותה האמנית אמי ספרד התפרצות של מחלת הזאבת (לופוס), מחלה אוטואימונית המשבשת את המערכת החיסונית וגורמת לגוף לתקוף את עצמו. בתערוכה זו מתמודדת ספרד עם ההשלכות של המחלה ועם הפחדים.

האמנית יצרה מיצב שהוא פריסה של איברי גוף, על חומר שהוא עור מלאכותי שמיועד לאימון של מקעקעים, היא יצרה רישומים על האיברים באמצעות מכונת קעקועים. הרישומים העדינים השחורים על איברי הגוף והעור הצהבהב החולני מספרים את סיפור ההליך הרפואי שחוותה ותחושותיה.

כשהתבוננתי בתערוכה, חשבתי שחלקי הגוף המלאכותיים הללו, עליהם חרטה, מזכירים חלקי בובות. אולי הם מייצגים את החוויה הרפואית, בה כל אחד נוגע בגופך ואתה כבובה בידי הרופאים. חשבתי גם על התפרים הבולטים על העור המלאכותי הצהבהב הזה, על החריטה בעור ועל יצירת הצלקות שהן גם פיזיות וגם רגשיות. עבודה אמיצה ומרגשת מאוד.



התערוכה הקטנה האחרונה "אחיזה" עליה אכתוב היא של האמנית אסיל אבו עואד, אוצרת: ניצן שובל אבירי.

אבו עואד מציגה עבודת וידאו, שני ציורים ושמלה ייחודית, בגד מסורתי הנועד לקבורה, שמלת מוות של סבתה. לפי המסורת הדרוזית מכין כל מבוגר את הבגד בו יקבר לאחר מותו.

אבו עואד עוסקת בתכנים הלקוחים מן המסורות הדרוזית עליה גדלה. היא מתייחסת לרגע אחד מטלטל בחייה, בו מצאה בארון של סבתה את שמלת הקבורה, שסימלה עבורה רגע מכונן של הבנה על הפרידה הבלתי נמנעת מסבתה, אליה הייתה קשורה וקרובה.

היא עוסקת ביצירתה במנהגי קבורה ואבלות אצל הדרוזים ובנחמה והחוזקה הטמונות באמונה בגלגול הנשמה.

כשהבטתי בציור השמן הגדול בו מוצגות סבתה, אימה והיא עצמה, שלושה דורות של נשים חבוקות, נוגעות זו בזו, קשורות זו בזו. חשבתי על המשמעות, מדוע הציור נראה כמו ציור לא גמור, האם נותר בו במתכוון מקום פנוי להתפתחות הקשר, או אולי להוספת דור רביעי לחיבוק.


כל התצלומים בפוסט צולמו על-ידי.

אני ממשיכה להביא לכם אמנות טובה מהארץ ומהעולם, כזאת שאני אוהבת, כזאת שמעוררת בי מחשבה וסקרנות.

אם אתם אמנים או אמניות או מכירים מישהו כזה מוזמנים ליצור קשר.

כל הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי, מוזמנים/ות לעקוב, לקרוא ולשתף.


עולא זיתון, גשר דנטלי, 2020, שמן ואקריליק על בד


עולא זיתון, שחזור, 2020, עירוב טכניקות על עץ לבוד


עולא זיתון


עולא זיתון

עולא זיתון, פרטים מתוך: גשר דנטלי, 2020, שמן ואקריליק על בד


עולא זיתון, היותי פה, היום השלישי, 2020, עירוב טכניקות על עץ לבוד


עולא זיתון, רנטגן 2, 2021, שמן על בד


עולא זיתון, רנטגן, 2021, שמן על בד



ארטיום גורבנקו, גרילז (grillz), מתוך ההצבה "היתוך מקומי"


ארטיום גורבנקו, גרילז (grillz), מתוך ההצבה "היתוך מקומי"


ארטיום גורבנקו, גרילז (grillz), מתוך ההצבה "היתוך מקומי"


ארטיום גורבנקו, גרילז (grillz), מתוך ההצבה "היתוך מקומי"


פולי בלום, פרט מתוך ההצבה "מקדש מעט", הדפס שמש (ציאנוטייפ) על לוחות גבס, 2023


פולי בלום, פרט מתוך ההצבה "מקדש מעט", הדפס שמש (ציאנוטייפ) על לוחות גבס, 2023


פולי בלום, פרט מתוך ההצבה "מקדש מעט", הדפס שמש (ציאנוטייפ) על לוחות גבס, 2023


פולי בלום, פרט מתוך ההצבה "מקדש מעט", הדפס שמש (ציאנוטייפ) על לוחות גבס, 2023


אמי ספרד, פרט מתוך: אני עומד לגעת לך בלב, דיו על מצע סיליקון


אמי ספרד, פרט מתוך: אני עומד לגעת לך בלב, דיו על מצע סיליקון


אמי ספרד, פרט מתוך: אני עומד לגעת לך בלב, דיו על מצע סיליקון


אמי ספרד, פרט מתוך: אני עומד לגעת לך בלב, דיו על מצע סיליקון


מימין: איל אבו עואד, אחיזה, 2022, שמן על בד

משמאל: אסיל אבו עואד, המתנה (waiting), 2022, שמן על בד

Comentarios


bottom of page