בתוך הסטודיו המיניאטורי - ג'ו פיג

האמן המרתק בפוסט האמנות הזה הוא ג'ו פיג (Joe Fig).

פיג הוא צייר, פסל, סופר, חוקר ומרצה. עבודותיו חוקרות את התהליך היצירתי ואת החללים בהם נוצרת האמנות. הציורים, התצלומים והפסלים שלו מוצגים ברחבי העולם במוזיאונים, תערוכות ואוספים פרטיים. הוא כתב שני ספרים Inside the painter's studio ו- Inside the artist's studio. הוא ראש החוג לאמנות במכללת רינגלינג לאמנות ועיצוב וזכה בפרסים רבים.

לטענתו רוב האנשים צופים באמנות במוזיאונים, אבל הוא מוצא את הסטודיו בו נוצרת האמנות מרתק.

האמנים חיים מוקפים ביצירתם בסטודיו, ומירב זמנה היא שם ושייכת לשם ולא שייכת לקירות המוזיאון עליהם תלויה פרק זמן קצר.

אחד מהאספקטים של עבודתו הוא להציג לצופה את סטודיו האמנות שעבור רבים הוא מקום מסתורי ופרטי.

הוא החל להתבונן בסטודיו כפסל שיהיה מעניין ליצור אותו, להביט לתוך כל חלל, כיצד האמן סידר אותו, ואיך הסידור של הסטודיו משקף את יצירתו ואת אישיותו.

העבודה על חלל מיניאטורי נותנת פרספקטיבה מציצנית כשל עין האלוהים לדבריו.

העבודה הראשונה שעשה שזכתה להכרה היתה כבר בגן הילדים, שם התבקש לקחת דף לגלגלו בצורת קונוס וליצור אוהל טיפי. הוא יצר אוהל כשמתבוננים דרך החתך הקדמי שנוצר בו, רואים בגב האוהל ציור של אינדיאני יושב ולפניו מדורה, זהו פסלו הראשון.

כשהוא בא לבחון סטודיו של אמנים הוא מתבונן בסטודיו ארוכות לבדו, בודק כל פינה, גם פינות שנשכחו כבר מעיני האמן. החלקים הקטנים הללו הם לטענתו, אלה שתופסים את אישיות האמן.

עשר שנים היה צייר וצייר חברים, משפחה, אמנים בסטודיו, יצירתיות, רגעי הרהור ומערכות יחסים, כל אלה בגודל אמיתי וטבעי וחש תחושת מיצוי. באותה שנה שחש משבר ביצירה והתלבט, אשתו ביקשה ממנו ליצור עבור חתונת גיסתו עשר סצנות מיניאטוריות של תחנות מתוך סיפור הכרותם של הזוג למזכרת. הוא יצר אותן בתוך כדורי שלג. לאחר שביקר בתערוכה רטרוספקטיבית של אליס ניל במוזיאון וויטני, יצר פסל מיניאטורי שלה בתוך כדור שלג. לאחר מכן, המיניאטורה הראשונה שיצר מחוץ לכדור היתה של צ'אק קלוז הצייר בסטודיו שלו מהרהר מול דיוקן.

עבודה על פסל יכולה לקחת כמה שבועות עד כמה חודשים, בזמן הזה הוא מחזיק את חלל העבודה בראשו, את אישיות האמן בראשו ואת קולו, הוא מאוד מעורב רגשית ביצירה. מטרתו לא רק לחקות ולשכפל את הסטודיו והאמן בקנה מידה מיניאטורי, אלא לתפוס את מהות האמן. הפרטים הקטנטנים בפסל, כאלה שלפעמים לא רואים אותם בכלל, הם אלה שעושים את הפסל מיוחד עבורו, עצם הידיעה שהם נמצאים שם, גם אם אינם נראים ממש. זאת יכולה להיות פיסת נייר שמונחת מתחת לנייר אחר, אבל עדיין תהיה חייבת להיות מאותו סוג הנייר ולהיערם באותו האופן. אופן ההנחה של כל פיסת נייר במרחב היא שמשקפת את עבודתו של האמן בחלל.

כאמן בעצמו תמיד שאל את עצמו, כיצד יוכל להחזיק קריירה אמנותית ארוכת שנים, היכולת שלו להציץ לחיי אמנים אחרים בשלבי יצירה שונים בחייהם ולראות כיצד הם עושים זאת, מרתקת אותו.

מבחינת חומרי היצירה, הוא מנסה להשתמש בחומרים האמיתיים שנמצאים בסטודיו בקנה מידה מזערי. זה קצת כמו לבנות בתים קטנים, יש ימים בהם הוא בונה קירות, תקרה, שולחנות וכסאות ולעתים הוא מפסל דמות.

פיג מחפש את רגעי ההנאה הקטנים ביצירתו, לפעמים זה יכול להיות הרגע בו הוא מצליח ליצור עפרון מיניאטורי, או למצוא את החומר המתאים ליצירת חפץ מסוים. יש חפצים שהוא מייצר שוב ושוב כמו כלי צבע, מדיומים, מברשות וארגזי קרטון, אך נהנה מאוד ליצור משהו חדש שטרם עשה קודם. הוא משחזר בפרוטרוט את יצירות האמנות התלויות על הקירות בסטודיו, את הסימנים על החפצים והעבודות, את כתמי הצבע על הרצפות ואפילו את האופן בו מסולסלים כבלי החשמל. בעת יצירת הדמויות הוא מנסה לתפוס את העמידה המדויקת של האמן, את האופן בו מניח את ידיו על מותניו ואת הטיית הראש בעת ההתבוננות ביצירה.

וילם דה קונינג

ג'אספר ג'ונס

עובד על צ'אק קלוז

דיוקן עצמי של ג'ו פיג

ג'קסון פולוק