דמיון בורא מציאות בעבודותיו של אריק ג'והנסון
פוסט האמנות היומי שלי נשאר בעולמות הסוריאליסטיים, הם כל כך קסומים שעוד אחזור אליהם מידי פעם.
האמן שלי היום הוא אריק ג'והנסון, צלם ואמן חזותי משוודיה שחי בפראג. בעבודתו יוצר עולם סוריאליסטי, פוטו-ריאליסטי על ידי שילוב של תמונות שונות. בניגוד לצילום המסורתי הלוכד רגעים, הוא לוכד רעיונות בעזרת המצלמה והדמיון שלו. המטרה שלו היא לגרום ליצירה להיראות מציאותית ככל האפשר, גם אם הסצנה עצמה מכילה אלמנטים בלתי אפשריים. ביצירתו הוא עסוק רבות בפתרון בעיות, במציאת דרך ליצור את הבלתי אפשרי.
לאריק מאוד חשובה רמת הריאליזם בעבודתו. הוא רוצה שהצופה ירגיש כאילו הוא חלק מהמקום.
למרות עבודתו המורכבת מהרבה עבודה אחרי הצילום עצמו, הוא תמיד מנסה להכניס כמה שיותר אלמנטים בשלב הצילום, כי לדבריו: "אף אחד לא יכול להגיד לך שזה לא נראה מציאותי, אם באמת צילמת את זה במציאות."
אור ופרספקטיבה הם חלקים חיוניים כאשר משלבים תמונות באופן ריאליסטי, ואם חלקים מסוימים לא ניתן לצלם במקום, הוא בונה סצנה בסביבה מבוקרת.
אריק מתחיל בסקיצה על נייר, עליה הוא בונה את הסיפור. משם הוא עובר לבניית הסצינה הצילומית בשטח, ולבסוף לשלב החיבור בין התמונות. הוא תמיד עושה את כל העיבוד בעצמו, כדי להיות בשליטה מלאה על התוצאה הסופית. כל החלקים קשורים זה בזה הרעיון, הצילום והעיבוד שלאחר מכן.
אין צילומים ממוחשבים, או צילומים קנויים מסטוק כלשהו בעבודתו, אלא רק שילובים מורכבים של תצלומיו. זה תהליך ארוך ומורכב והוא יוצר רק 6-8 תמונות חדשות בשנה (למעט עבודות שעושה בהזמנה).
בהערת אגב אני רוצה להוסיף, שבשנים האחרונות אני שומעת הרבה ביקורת על אמנות דיגטלית בסגנון, ציירת את זה במחשב? אז זה לא נקרא ציור. ואמירות נוספות מעין אלה. מאיירים דיגטליים וגם אמני פוטושופ למיניהם זוכים ליחס מזלזל, הרבה פעמים דווקא מאמנים שמחזיקים מכחול ביד.
אז מבחינתי אמנות טובה היא אמנות טובה, לא משנה באיזה מדיה נעשתה. המחשב הוא כלי מופלא, ומעטים יכולים להגיע לתוצאות מרהיבות כמו אריק ג'והנסון.
