הרוח הפמיניסטית המנשבת בציוריה של אניקה אינגולד
פוסט האמנות היומי שלי ממשיך לעסוק באמנות נשית, והרוח הפמיניסטית מתגברת, עם הציירת אניקה אינגולד (Aneka Ingold). יצירותיה של אינגולד מורכבות משילוב של אלמנטים סיפוריים מעט מעורפלים שעשויים בטכניקה מעורבת. היא מציירת, צובעת ורושמת. יוצרת דפוסים חזרתיים למול משטחי צבע גדולים, כמעט כמו כרזות. הפנים והידיים של הדמויות שלה כמעט תמיד ריאליסטיים בעוד הרקעים והגוף הופכים חלקים ושטוחים. אינגולד זכתה בשלל פרסים חשובים לקידום יצירתה, כולל הפרס הגבוה ביותר שניתן לנשים יוצרות בסגנון פיגורטיבי ריאליסטי. היא הציגה בתערוכות רבות וכמו כן, מלמדת ציור באוניברסיטה. לדבריה היא יוצרת כדי לחקור את החוויה הנשית, ולחקור את עצמה כאישה. הדמויות בציורייה הן תמיד נשים, אך הן לא מייצגות אישה ספציפית ובכולן יש חלק ממנה, כמו בדיוקן עצמי. הנשים מספרות את סיפורה, את סיפור המשפחה, החברות וכל הנשים שדרכיהן הצטלבו בדרכה. אינגולד למדה הרבה על חוויות חיים ייחודיות של נשים לאורך תקופות זמן שונות, תרבויות, ומצבים פוליטים וחברתיים לאורך ההיסטוריה. הנשים שאיתן היא מזדהה חלחלו לתוך היצירה שלה. המחקר וההתבוננות בהיסטוריה הנשית, גרמו לה להבין כי ההסטוריה מתארת הסטוריה גברית, והנשים שמשתקפות באמנות, בספרות, בפילוסופיה ובדת, הן כמעט תמיד ה"אחר" של הגבר. לאורך השנים התעלמו מנקודת המבט הנשית, כחלק שבונה את ההסטוריה, ופעילותם של גברים נחשבה משמעותית יותר, וזאת של הנשים נדחקה לשוליים, אבל נשים הן ממש לא השוליים. הניסיון הנשי בהיסטוריה מקיף את כל מה שאנושי. הנשים חלקו מתמיד את העולם באופן שווה עם הגברים, אך לא תמיד נשמע קולן.
בציורייה מעלה אינגולד שאלות נשיות רבות על החוויה הנשית, על התחושות, על נקודת מבטן, על השוני מגברים ומה זה אומר להיות אישה. היא מבחינה בשוני הביולוגי ומתעסקת בו ביצירה, דרך הגוף הנשי והאיברים הנשיים. היא מתייחסת לא אחת ליכולת ליצירת חיים, דרך הכנסת תינוקות, אברי רבייה ובעלי חיים כאלמנטים בציור. אינגולד מתייחסת לכך שלאורך שנים ראה העולם במיניות ובלידה חובה נשית ולא זכות. ציפו מנשים להיות צנועות וצייתניות, אימהות ומטפלות. אינגולד מנסה לבחון את החוויות של נשים ואת השקפתן ולא להתייחס למגדר ולתפקיד הנשי המסורתי. ביצירות היא חושפת את הכאב והבלבול שלה, ומנסה להיות כנה לגבי המאבק הנשי כמו גם הניצחון. היא מגדירה את עצמה כאישה דרך הציור ומכניסה לתוכו לא רק את מה שהיא, אלא, גם את מה שהיתה רוצה להיות.
