דיוויד מאך יוצר לא שגרתי

הפוסט הרביעי שלי בנושא חומרי אמנות לא שגרתיים מוקדש לאמן הבריטי דיוויד מאך (David Mach) יליד 1956, שחי ועובד בסטודיו שלו בלונדון.

מאך יוצר עם מגוון עצום של חומרים בייצור המוני, כולל צמיגים, גפרורים, דובים ובובות, מגזינים, לבנים (bricks), ואולי המוכרים ביותר שלו הם פסלי הקולבים.

תערוכת היחיד הראשונה של מאך התקיימה בגלריה ליסון בלונדון ב- 1982. הוא צבר הכרה בינלאומית והציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם, כולל לונדון, ניו יורק, לוס אנג'לס,מלבורן, הונג קונג, האקון, ורשה ותל אביב.

בשנות השמונים המוקדמות מאך יצר כמה עבודות קטנות מגפרורים, בעיקר ראשים אנושיים או של בעלי חיים ומסיכות, את הקצוות הצבעוניים של ראשי הגפרורים סידר כדי לבנות את פני השטח בדוגמת הפנים. לאחר שבטעות אחד מפסלי הגפרורים שלו עלה באש, הוא החל להצית חלק מהפסלים כמיצג אמנותי.

מאך יצר כמה עבודות ציבוריות קבועות: "Out of Order" בקינגסטון על נהר התמזה, פסל המורכב משורה של תאי טלפון שעונים זה על זה כמו נופלים במשחק דומינו, "רכבת הלבנים" פסל של רכבת קיטור העשוי מ -185,000 לבנים ליד דרלינגטון.

כמו כן יצר מיצב (לא קבוע) של צוללת גרעינית, שנעשתה מ- 6,000 צמיגי מכוניות מחוץ לגלריית הייוורד בלונדון, במחאה על מרוץ החימוש הגרעיני, את הצוללת ניסה להצית אזרח בריטי שנכווה קשות בעצמו.

אחת הדוגמאות המוקדמות לעבודתו עם מגזינים הוא המיצב, "הוספת דלק לאש", שהורכב ממשאית ישנה וכמה מכוניות שהוקפו ונסחפו על ידי כ -100 טונות של מגזינים, שסודרו בדקדקנות כדי ליצור את הרושם שהרכב נמצא בהתפוצצות של להבות ועשן מיתמר.

פן נוסף בעבודתו של מאך הם הקולאז'ים שיוצר. מתוך המוני המגזינים שנותרו לו מהמיצבים, החל ליצור קולאז'ים, אחד הגדולים שבהם: "דיוקן לאומי" 70*3 מטרים, שנוצר עבור כיפת המילניום, מורכב מתמונות רבות של אנשים בריטים בעבודה ובמשחק.

העבודות של מאך עצומות נועזות, מחאתיות, עם ניצוץ הומוריסטי ושנונות ובעיקר מדהימות מבחינה טכנית.

מאך בחר לדבריו התמחות בפיסול כי חשב שזה התחום הכי תובעני, אינטלקטואלית ופיזית, ואכן רבים מהפסלים והמיצבים שלו מאתגרים מאוד ברמת הבנייה והתכנון שלהם.

מאך היה מועמד לפרס טרנר ב -1988. בשנת 2000 הוא הצטרף לאקדמיה המלכותית לאמנויות כפרופסור לפיסול.