כוחה של האמנות בהתמודדות עם חרדה - קלווין מה
הפוסט היום עוסק בעקיפין בכוח המופלא של האמנות. אני יודעת שזאת נשמעת עבור חלקכם קצת כמו קלישאה, אבל עבור מי שיוצר או מכיר מקרוב יוצרים, לאו דווקא בתחום הפיסול או הציור, ודאי מכיר את ההשפעה החיובית של היצירה על הלב ועל הבריאות.
אני באופן אישי חושבת שחשיפה לאמנות גם כצופה ולא רק כיוצר, יכולה לעזור בתהליכי החלמה, והדרך בה אני מפיצה את היצירה והאמנות לעוקבים שלי, היא חלק מהאמונה הזאת. הפידבקים המדהימים שאני מקבלת מהקוראים והצופים, רק מדרבנים אותי להמשיך.
האמן בפוסט היומי שלי הוא: קלווין מה (CALVIN MA), פסל קרמי שנולד וגדל בסן פרנסיסקו, קליפורניה. הוא קיבל תואר ראשון באמנויות תעשייתיות מאוניברסיטת סן פרנסיסקו ו-MFA בפיסול של האוניברסיטה האקדמית לאמנות. עבודתו הוצגה בתערוכות לאומיות רבות וזכתה לשבחים רבים.
מחד יש ביצירתו משהו שובב והרפתקני, מלא דימיון ותום ילדות, ומאידך יש בה עומק רגשי מטלטל.
לדבריו, עבודתו שואבת השראה מהצעצועים ודמויות הגיבורים עליהם גדל.
מה היה ילד מופנם שהיה תמיד נבוך חברתית, גיבורי הפלסטיק, הנבלים וכלי הרכב שלהם עזרו לו להתמודד עם חוסר היכולת שלו לתקשר עם אחרים. בצעירותו, מפגש עם אנשים חדשים, המצאות בחברתם של זרים, קהל, עמיתים, חברים ובני משפחה הביא אותו לעצבנות מוגברת שיצרה פגיעה ביכולת שלו לתפקד חברתית. הצעצועים שימשו לו נתיב מילוט, ונשארו עימו גם עכשיו, כמבוגר וכאמן.
יצירות האמנות של קלווין מה, משקפות את הנושאים האישיים אותם הוא חוקר ואת המאבקים איתם הוא עדיין מתמודד, במיוחד נושא החרדה החברתית.
בשתי סדרות הפסלים שהבאתי בפוסט הזה הוא בוחן לדעתי, שני אספקטים של החרדה החברתית.
האחד, הצד של ההימנעות מהחברה וההישארות בבית, אותה הוא בוחן בפסלים דרך הנוכחות של הבית בתוך הגוף עצמו. הדמויות הן הבית ונושאות חלקים ממנו בתוכן. סדרת הפסלים הזאת נקראת: HOMEBODIES.
הסדרה השניה בוחנת לדעתי, את אספקט נוסף של החרדה החברתית, והוא האילוץ להשתלב בחברה והפחד מההשלכות של ההשתלבות, כמו היטמעות והיעלמות. קלווין מה בוחן את היכולת לייצר לעצמך מעין הסוואה שתמנע מעינים זרות להתבונן בך. סדרת הפסלים הזאת מרגשת ומופלאה בעיני, ונקראת: BLEND IN.
אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה כמעט מדי יום, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע את דעתכם ולהגיב בכל דרך.
נתראה בפוסט הבא, שולמית