מתיאס ורגינר - פסלים שמוציאים את החיים מפרופורציות
הרעיון לפוסטים של השבוע עלה בראשי אחרי שפגשתי במקרה, זוג אחים ציירי גרפיטי שעובדים יחד בו-זמנית על ציור אחד, תהיתי לגבי הדינמיקה המשותפת שלהם, על התכנון והביצוע. אם יסכימו עוד אכתוב עליהם בהמשך.
בעקבות המפגש איתם, אקדיש את השבוע ליצירה במשפחה, או למשפחות יצירתיות. אשמח לשמוע מכם על משפחות של אמנים שאתם מכירים, או אם אתם בעצמכם חלק ממשפחה כזאת.
הפוסטים שלי השבוע הם על משפחת ורגינר , אב ושני בנים תאומים שכולם פסלים נהדרים.
הראשון שעליו אכתוב הוא הבן הפסל מתיאס ורגינר (Matthias Verginer) שנולד ב-1982 בברסנונה שבאיטליה. מתיאס נחשף מילדות ליצירה ועבודה בסדנה של אביו. הוא למד בבית ספר לאמנות בסלבה גרדנה, עם דגש על אמנות ופיסול מסחריים. בשנה השלישית החליט להתמקד יותר בפיסול. לאחר סיום הלימודים ושנת לימוד אצל אביו, עבד עם הפסל אהרון דמץ.
מאז 2003 עובד מתיאס באופן עצמאי בסדנה באורטיסיי, איטליה, שאותה הוא חולק עם אחיו התאום ועם אביו. להם אקדיש פוסטים בהמשך השבוע.
מתיאס התאמן בפיסול מסורתי ובהמשך פיתח טכניקות ייחודיות לו. עבודתו משלבת בין הטבע לבין בני האדם בצורה יוצאת דופן. במבט ראשון הפסלים עשויים להיראות אירוניים, מבדרים או מוזרים, אבל לטענתו, מאחורי כל אחת מהעבודות יש סיפורים עמוקים ורבי-שכבות.
החיות מגיעות מעולם של אגדות שונות ומנהלות יחסים לא טיפוסיים עם בני האדם. יש ביניהם קשר הנובע מהתפקיד הטיפוסי שלהם באגדה, אבל הם מחוברים אחד לשני בצורה מוזרה.
לדעתי, יצירותיו של מתיאס יוצרות מחדש את החיים האמיתיים, הוא מפסל בצורה ריאליסטית בעץ. החיות כמעט תמיד אמיתיות במראן, ובני האדם, לרוב נשים עירומות גדולות מימדים, לא בפרופורציות רגילות ביחס לגודל החיה עצמה במציאות. כך מצליח מתיאס להרחיק את הדמיון שלנו מהעולם האמיתי.
מתיאס מציע מעין יקום מקביל שבו הכל שונה, יוצר מימד חדש שמתעלם מהכללים. החיות והנשים שלו נמצאות במערכת יחסים אינטימית (בעירום) עם יחסי כוחות של שולטים ונשלטים, שנראית כאילו לקוחה קצת מעולם האקרובטיקה והקרקס.
הפסלים כולם מגולפים ידנית בעץ, מידותיהם משתנות סביב 30/40/70 ס"מ גובה.
