עץ לימון ועלי זהב - ווילי ורגינר

הפוסט השלישי שלי השבוע בסדרת משפחת ורגינר מוקדש לפסל האיטלקי ווילי ורגינר

(Willy Verginer).

ווילי הוא אביהם של התאומים הפסלים כריסטיאן ומתיאס שהצגתי השבוע, והוא חי ועובד יחד עימם בסדנה באורטיסיי שבאיטליה.

ווילי נולד ב -1957, הוא מגלף את יצירות המופת שלו מעץ הלימון ומכסה אותן בצבעי אקריליק ובזהב אמיתי.

פסליו לעתים עומדים בבדידותם ולעתים מתאספים בקבוצות לפי רצונו של ווילי ומצב רוחו.

סדרת הדמויות עם הפרחים נקראת ‘a fior di pelle’ ביטוי איטלקי המתאר רגישות יתר שתרגומו המילולי "פרח העור" והוא מבטא שבריריות.

הפסלים נראים מציאותיים כמעט כמו אשליה של גוף חי, הם לא מאפשרים לנו להישאר אדישים אליהם. הם ריאליסטיים ומגולפים בצורה וירטואוזית, בגודל אדם, אך יש בהם מימד סוריאליסטי (מעל המציאות), המתבטא בעיקר בתוספת הבלוקים המושלמים של הצבע הגיאומטרי שמנטרלת את המציאות ויוצרת ניגוד חד בין סגנון הפיסול לסגנון הצביעה.

ביצירות של ווילי, אפשר לראות קצת מכל אחד מבניו, הצביעה האחידה שמזכירה מאוד את הדמויות הצמחיות של כריסטיאן, העירום הנשי הנקי שמזכיר את יצירתו של מתיאס, ובאופן כללי סגנון הגילוף הריאליסטי, והדמויות האנושיות מלאות ההבעה.

כשעובדים יחד קשה לומר מי מושפע ממי, במיוחד בתוך משפחה, זה כמו מעגל, אחד שואב מהשני, אחד מקבל מהשני, אחד מלמד את השני ואחד עושה מחווה לשני. לו הייתי פוגשת אותם אני בטוחה שהייתי שומעת גם סיפורים על קנאה ותחרות, אבל לפעמים אלו רק דברים שמדרבנים אותך להיות טוב יותר, להתאמץ ולהצליח.

אשמח לשמוע מכם על משפחות של אמנים שאתם מכירים, ואם אתם בעצמכם חלק ממשפחה כזאת, אשמח לבוא לבקר אתכם בסטודיו