ויליאם מוריס - אדם אחד שבכוח הנשיפה שלו בזכוכית, יצר שבט קדום ומסתורי

הפוסט השני שלי בתחום הזכוכית מוקדש לאמן ויליאם מוריס (William Morris).

מוריס נולד בכרמל, קליפורניה ב -1957. הוא אמן זכוכית אמריקאי שהצליח לשנות את ההיסטוריה של האמנות בחייו. מוריס למד באוניברסיטת קליפורניה ובאוניברסיטת מרכז וושינגטון באלנסבורג. בשנת 1978, הגיע לבית הספר זכוכית Pilchuck, בו מצא עבודה בתחילה כנהג. מאוחר יותר, הוא עבד עם דייל צ'יהולי (Dale Chihuly), מייסד בית הספר, ובסופו של דבר הפך מדריך ראשי שלו. מוריס נשאר עם צ'יהולי כ -10 שנים לפני שהחליט להקים סטודיו משלו ולפתח את סגנון ניפוח הזכוכית האמנותי שלו.

במשך יותר מעשרים וחמש שנים יצירותיו נעשו מתוך כוונה להוסיף ל"רשומה האדריכלית של המין האנושי". בניגוד לאמנים רבים שעובדים עם זכוכית ומשמרים את תכונותיה כמו השבריריות והשקיפות, מוריס הצליח לעשות בזכוכית מניפולציות שגורמות לה להיראות כמו עץ, אבן עתיקה מגולפת, עור, עצם, סיבים וגידים. אמנם מדובר בפסלי זכוכית מודרנית, אך ללא ספק מוריס דחף את המדיום של הזכוכית עד לקצה מבחינת יכולות החומר ומבחינת הוורסטיליות שלו.

רבות מעבודותיו של מוריס הן בהשראת תרבויות עתיקות, ועוסקות במקורות אנושיים, מיתוס ומוצא.

מוריס שאב השראה מכל העמים שכיבדו את האדמה שעליה חיו כמו המצרים, האסייתים, והילידים האמריקנים.

בעיני יצירתו של מוריס הפכה לתרבות בפני עצמה עם איכות רוחנית שמעוררת את החושים שלנו בהתבוננות, ומעוררת רצון לבדוק ולחקור את מוצאה ואת ההקשר שבה נוצרה.יצירותיו כמו נחפרו מתוך אתר ארכיאולוגי קדום.

מוריס יצר עם מסתורי עם סיפור, עם אמונה, עם כלים פולחניים. בכוח היצירה והנשיפה שלו יצר גוף עבודות עצום, שבטי ומסעיר.

מוריס פרש רשמית בשנת 2007, אבל ניתן לראות את עבודותיו במוזיאון המטרופוליטן לאמנות (ניו יורק), במוזיאון הזכוכית קורנינג (ניו יורק), במוזיאון הזכוכית האמריקאי בניו ג'רזי, במוזיאון לאמנות מודרנית של הוקאידו (יפן) , מוזיאון לאמנות דקורטיבית (פריז), מוזיאון אוקלנד (ניו זילנד) ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט (לונדון). כמו כן הוא הוציא ארבעה ספרים של עבודותיו.

“Art broadly speaking is that which invites us into contemplation. Art arrests attention, it is an important service to the soul. The glassblowing process is very humbling and I have always been appreciative of how much I am able to get away with. Glassblowing is the closest thing to alchemy that I know of.”

– William Morris