כריסטופר דיוויד וייט - פיסול קרמי בין צמיחה לריקבון

השבוע אני מקדישה את הפוסטים שלי לאחד מהחומרים האהובים עליי מאז ומעולם: קרמיקה. בקיבוץ שבו גדלתי היה מפעל קרמיקה גדול ואבי עבד בו שנים רבות. בזכותו יש לי זיכרונות ילדות נהדרים מהמעברים בין תבניות הכדים הגדולות, אמבטיית החימר הנוזלי, חדר הצביעה והגלזורות, האבניים עליהם נתן לי אבי להתנסות, התנורים העצומים וארגזי הכלים הפסולים בהם נתן לי להשתמש.

הפוסטים השבוע יוקדשו לאמני פיסול קרמי בארץ ובעולם, שאחדים מהם עוסקים גם ביציקות וביצירת כלים.

הפוסט הראשון השבוע מוקדש לפסל כריסטופר דיוויד וייט (Christopher David White). וייט הוא פסל קרמי שפסליו יוצרים אשליה אופטית, לפיה עבודותיו נראות עשויות בעיקר מעץ. וייט מקדיש תשומת לב רבה לפרטי פרטים, ופסליו העשויים חימר הופכים לחתיכות עץ מתפוררות, שרופות, מלאות עובש, מתקלפות, למתכת חלודה וחומרים אחרים בשלבים שונים של הידרדרות. עבודות אלה בודקות את הקשר בין האנושות לטבע, ואת המצב המתמיד של השתנות הטבע בין צמיחה לריקבון.

האדם הוא חלק בלתי נפרד מהטבע בכל נימיו ודפוסי חייו, אבל יחד עם זאת, יצר האדם מחסומים בינו לבין הטבע. לפי וייט, כבני אדם, הצבנו את עצמנו במצב של התנגדות לעולם הזה המקיים אותנו. הפכנו לזרים לכל מה שעושה אותנו מי שאנחנו. עבודתו של וייט בוחנת את יחסי האדם והטבע וכיצד האינטראקציות היומיומיות שלנו משפיעות על האיזון השברירי בין האנושות לסביבה. הוא מתייחס להשלכות הצריכה המתמדת שלנו ולאופן שבו אלה מטות את האיזון לקראת עתיד עגום המסכן את עצם השרדותנו. ההישגים הטכנולוגיים והמדעיים של האנושות, מאלצים אותנו למצוא איזון חדש עם הטבע, ולקדם מערכת יחסים מתחשבת ובת קיימא עימו. וייט בוחר בחימר כאמצעי להעברת המסר שלו, ומנצל את יכולתו המולדת של החומר, את רכותו וגמישותו לחקות מגוון רחב של חומרים.

וייט קיבל תואר ראשון באמנות הקרמיקה מאוניברסיטת אינדיאנה בשנת 2012 ותואר שני מאוניברסיטת וירג'יניה בשנת 2015. עבודותיו הופיעו בכמה פרסומי אמנות בולטים והוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם.

אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע את דעתכם, לשתף ולהגיב בכל דרך. אם אתם מכירים אמן מעניין אשמח שתכתבו לי, ואם אתם אמנים שרוצים להיפגש, אשמח אם תצרו איתי קשר.