דייזי קולינגרידג' - אמנית הטקסטיל האנושי

אמנית הטקסטיל דייזי קולינגרידג’ (Daisy Collingridge) נוגעת בתחום אמנות ייחודי, הכולל בתוכו מגוון רחב של אמנויות מאריגה, שזירה, קשירה, סריגה, רקמה, תפירה וליבוד בחומרים מסורתיים כמו צמר, משי, כותנה, יוטה ופשתן ועד שימוש בחומרים מודרניים יותר כמו חוטי מתכת, סיבי ניילון, ואפילו זכוכית ופלדה.

דייזי קולינגרידג’ נולדה וגדלה בלונדון, ילידת 1990, היא אמנית בעלת השכלה בעיצוב, וחלק ניכר ביצירתה מגיע ממקום המלאכה והאומנות (craft). היא יוצרת תלבושות מיוחדות במינן עבור הזמרת ביורק ומפסלת בבדים בצורה המצליחה לעורר רגשות עזים אצלנו הצופים.

מאז שסיימה לימודי עיצוב אופנה בסנט מרטינס, המשיכה דייזי לעסוק בטקסטיל ובמניפולציות של בדים, אך התפתחה לתחומי הפיסול והמיצג (performance art). כיום היא חלק מקבוצה 62, שמטרתה לאתגר את גבולות הטקסטיל.

קבוצת אמני הטקסטיל 62 (62 Group of Textile Artists) היא קבוצה בינלאומית של אמני טקסטיל מקצועיים שנוסדה בבריטניה בשנת 1962. הקבוצה היא קואופרטיב אמנים, שהתמקדו בהצגת תערוכות של חבריה בבריטניה ובעולם. חברות בקבוצה מושגת באמצעות תהליך בחירה, שהשתנה לאורך השנים ונהיה קשה יותר להתקבל לקבוצה.

ב-1962, המייסדים הזמינו קבוצת מורים לרקמה להגיע לפגישה בגילדת הרקמות בלונדון, הם היו מודאגים מההזדמנויות המקצועיות המוגבלות העומדות לרשותם של בוגרי הרקמה באותה תקופה. קשה היה למצוא רקמה עכשווית והמפגש הראשון הפגיש אנשים ממגוון רחב של רקעים. בוגרי הרקמה היו מתוסכלים מכיוון שגלריות לא הציגו את יצירתם ולא אחת שמעו שרקמה זה תחביב של אישה.

20 שנה לאחר שהקבוצה הוקמה לראשונה, הבינו החברים בה, כי המונח 'רקמה' מגביל את הקבוצה והחליטו לפתוח חברות לאמנים מכל תחומי הטקסטיל.

לאורך כל תולדות הקבוצה חברים רבים בה היו מורים, מרצים ואנשי אקדמיה, והשפיעו על עתיד אומנות הטקסטיל באמצעות תמיכתם בטקסטיל בחינוך לאמנויות. הייתה להם השפעה רבה על הרחבת קבלת הטקסטיל הניסויי לתכניות לימודים בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות.

דייזי יוצרת ייחודית, היא מכניסה לתוך היצירה שלה בני אדם אמיתיים, משפחת 'Squishys', היא משפחת דמויות

בעלות משקל רב, בעלות נוכחות ותנועה. דייזי תופרת אותם מבדי ג'רזי ואף מוסיפה לתוכם משקל כדי שהתנועה המתקבלת בלבישתם תהייה אמיתית.

דייזי בעלת רקע בעיצוב אופנה ומחפשת תמיד טכניקות מחוכמות יחד עם הפרקטיות של לבישת הדמויות. היא משקיעה זמן רב בחשיבה ומוצאת פתרונות כמו רוכסנים וכפתורים פנימיים, והדמויות מתפתחות תוך כדי היצירה

בתהליך ניסוי וטעייה מייגע, בו היא לומדת תוך כדי תפירה על הצורות שעובדות.

דייזי חקרה את השימוש בשקיות ובועות, ודוחפת את הכדוריות האנושית-מפלצתית שלה עד הקצה, ונהנית לראות את הדמויות מתעוררות לחיים. היא יודעת שאם תכביד עליהן מדי, הן יהיו פחות חופשיות לנוע.

דייזי משתמשת בחומרים שונים למילוי: צמר גפן באזורים מסוימים ובאחרים חומרים שנועדו למילוי שמיכות כבדות המיועדות לאנשים עם אוטיזם, חרדה ולחץ, ומבוססות על היתרונות של טיפול בלחץ עמוק בו אנו מגיבים ללחץ עדין המופץ באופן שווה על פני הגוף, כמו חיבוק.

דייזי משתמשת בעשרות מטרים של בד וצובעת בעצמה את הבדים בגווני פסטל האהובים עליה, ואת רוב התפירה היא עושה באופן ידני ללא מכונה.