לי פרייס - ריאליסטיות בלתי מתפשרת בתוכן ובציור

אני חוזרת לכתיבה בבלוג בשמחה רבה וחוזרת לעסוק באמנות מהיבטים שונים. לפני שבוע חזרתי ללמד ציור והשבוע התחלתי את לימודי התואר השני באוצרות באוניברסיטה. אני ממשיכה לכתוב על אמנות, חוזרת לראיין ולהיפגש עם אמנים ומקווה שתמשיכו לקרוא, להגיב ולשתף.

השבוע אני רוצה לייחד כמה פוסטים לציור ריאליסטי מנקודות מבט שונות.

בפוסט הראשון אני רוצה לגעת במשמעות הריאליסטית. מעבר לטכניקה הנפלאה והציורים שנראים כמו צילומים, הריאליזם כאן עוסק בבחירה האמיתית המציאותית, הבלתי מתפשרת בתוכן.

פוסט זה מוקדש לציירת האמריקאית לי פרייס שמציירת בטכניקה ריאליסטית מפתיעה בוירטואוזיות שבה, אך מעל כל זה בוחרת בנושא ריאליסטי, נושא מהחיים שנוגע בחיים עצמם, בפגיעות וברגשות מורכבים.

לי פרייס בוחנת את הקשר בין נשים לבין מקורות המזון שלהן.

האוכל כמזין, אך גם כמקור לאשמה, אובססיביות ותשוקה. אוכל ככזה המחייה אותנו וככזה שיכול להביא גם למותנו.

לי פרייס עוסקת ברעב הפיזי וברעב הרגשי שלנו.

הציורים היפהפיים שלה ברובם מצוירים בהתבוננות-על, התבוננות ממבט הציפור. המבט המרחף הזה גורם לדיוקנאות שלה להיראות מנותקים, בניגוד לדיוקנאות רבים אחרים באמנות המיישרים מבט לצופה, הדיוקנאות שלה חומקים מקשר ישיר איתנו.

הנשים שלה מכרסמות, זוללות ונמצאות בבועה שלהן, לא מודעות לנו הצופים בהן. הן סבוכות בסדינים שלהן, שקועות במיימי האמבטיה, ברגע פרטי ואינטימי שגורם לנו לחוש כמו מציצנים לתוך עולם שלא מיועד לעיננו.

הנשים של פרייס מתפנקות באכילה, מפריזות ומשתוללות, הן חוגגות או אולי טובעות בתוך ערימות של סופגניות, פריכיות, חטיפי שוקולד, גלידה צ'יפס והמבורגרים על רצפת הסלון שלהן, במיטה, בשירותים ובחדר האמבטיה. הן מסתירות את תאוות המזון שלהן מהעולם החיצון.

לדבריה, הנשים בציורים שלה, רוצות לחזור לשמחה, לחושניות החיים, הן מחפשות כמו כולנו, נחמה.

רבים מן הדיוקנאות שלה הם דיוקנאות עצמיים, היא מביטה בכנות בעצמה, בחוסרים ובתשוקות שלה.

כשאני מתבוננת בציורים שלה, אני נזכרת גם בציורי הטבע הדומם של המזון מהמאה ה-17, שגם שם ציור האוכל נגע בנושאים של מוות וריקבון, הכל חולף, הכל הבל הבלים, למול השפע הרב.

והצבעוניות המתוקה והמדוייקת של ציוריה, קשורה קשר ישיר גם לעולם הפרסום ולאמנות הפופ-ארט האמריקאית, שלא אחת העבירה ביקורת על תרבות הצריכה והשיווק ועל השתלטות הטכנולוגיה על חיינו.

הוספתי ציור מהמאה ה-17 וציור פופ-ארט כדי להמחיש את ההקשר בסוף קובץ התמונות.

מחשבה נוספת שעולה לי בהקשר של סדרות הנשים והאוכל של פרייס, היא מחשבה על אוכל. בני האדם אוכלים מסיבה הישרדותית, כלומר מרעב, אך משהו במנגנונים שלנו השתנה עם השנים ועם השפע שנוצר סביבנו, האוכל שהיה פעם מקור לחיים, מחובר כעת גם לסיבות רגשיות כמו הנאה, נחמה, כעס, עצב ואפילו שעמום. הקשר בין המילה שובע ושבע-רצון אינו מקרי.

הנשים ביצירותיה של פרייס המסתתרות בחללים הפרטיים שלהן, נראות לכאורה נהנות, אך משהו בסיטואציה הזאת משדר אשמה והתמכרות. הן אינן משביעות את תאבונן בסלט בריא, אלא צורכות מזונות המכילים חומרים מעוררים - סוכר מזוקק ופחמימות ומתמסרות לתחושת הסיפוק הרגעית.

Lee Price, Sunday, 2007, oil on linen

Lee Price, Snack, 2009, oil on linen

Lee Price, Self Portrait In Tub With Ice Cream Cone, 2007, oil on linen

Lee Price, Self Portrait in the Tub Chinese Food, 2009, oil on linen

Lee Price, Butter, 2010, oil on linen

Lee Price, Cupcakes, 2013, oil on linen

Lee Price, Full, 2007, oil on linen

Lee Price, Jelly Doughnuts, 2010, oil on linen

Lee Price, Happy Meal, 2010, oil on linen

Lee Price, Lemon Meringue, 2010, oil on linen

Lee Price, Lisa In Tub With Chocolate Cake, 2009, oil on linen

Lee Price, Refuge, 2009, oil on linen

Lee Price, Self Portrait With Raspberry Sorbet, 2015, oil on linen

Lee Price, Self Portrait With Jelly Donut, 2015, oil on linen

Lee Price, Self Portrait With Popsicle in Striped Room, 2017, oil on linen

The Fruit and The Vegetable Costermonger, Louise Moillon, 1631, Framce

The Fruit and The Vegetable Costermonger, Louise Moillon, 1631, Framce

לי פרייס נולדה בעיירה הקטנה אלמירה (Elmira) במדינת ניו יורק. היא למדה ציור במכללת מור בפילדלפיה.

כל הציורים בפוסט מפורסמים בהסכמתה האדיבה.

אני ממליצה לכם להציץ בסדרות נוספות מציוריה, רבים מהם ציורי עירום, שמפאת האלגוריתם של פייסבוק שחוסם עירום, גם אם מדובר באמנות, איני יכולה להעלות אותם כאן.

לינק לאתר של לי פרייס

לינק לאינסטגרם שלה - כאן תוכלו לראות גם ציורים בשלבי עבודה שונים.

אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה מהארץ ומהעולם, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע דעה, לשתף ולהגיב בכל דרך. אם אתם אמנים שרוצים להיפגש, או מכירים אמן מעניין, אשמח שתכתבו לי ל: studio@shlulit.com, יכולים גם להתקשר: 0523-874061 שולמית