תמרה דה למפיקה הציירת שהמציאה את עצמה וחיה חיים סוערים מלאי תהפוכות ונדודים

March 18, 2019

אני פותחת את השבוע השביעי בו אני כותבת לכם בכל ראשון עד חמישי פוסט אמנות. 
אז נחשו מה? כבר כתבתי 31 פוסטים, עשיתי ספירת מלאי פמיניסטית שכזאת העניין דורש תיקון. 21 פוסטים על אמנים גברים ורק 10 פוסטים על אמניות נשים. אז השבוע אנסה קצת להשוות את המאזן. ואולי עוד נדבר בהמשך על אמנות נשית.
אתחיל עם אמנית נהדרת שכבר לא בין החיים, אך ראויה להיות יותר מוכרת במחוזותינו: תמרה דה למפיקה.
למפיקה, ציירת פולניה שהיתה פעילה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 בצרפת ובארה"ב, התאהבה באמנות בילדותה בקיץ אחד באיטליה וצרפת אותו בילתה עם סבתה אל מול יצירותיהם של גדולי הרנסאנס. 
תמרה למדה בפנימיה בשווייץ, כשהוריה התגרשו היא עברה לגור בבית הדודים העשירים שלה ברוסיה עם אימה. ברוסיה התוודעה לחיי החברה של העשירים ולבעלה לעתיד תדאוש למפיצקי. לאחר נישואיהם החלה מהפכת אוקטובר, בעלה נעצר, היא עזרה לשחררו (תמורת מין) והם עברו לקופנהגן, לונדון ולבסוף לפריז, שם החלה לצייר. 
תמרה השתלבה במהירות בחברה הבוהמיינית של פריז של שנות העשרים הסוערות. היא הייתה ביסקסואלית, ניהלה בו זמנית קשר עם בעלה ועם מאהביה גברים ונשים. בהמשך התגרשה מבעלה, אך נולדה להם בת מנישואיהם. תמרה החליטה לא לגדל את בתה, ולרוב הייתה בפנימיות או אצל סבתה - אמה של תמרה, אולם דה למפיקה ציירה סדרת ציורים מפורסמת של בתה, מהם עולה אהבתה הגדולה לבת.
תמרה נישאה שוב לברון ראול קופנר והם עברו יחד לארצות הברית, בתחילה להוליווד שם התרועעה עם כל המי ומי, אחר כך לניו יורק שם רכשו אחוזת פאר. קופנר מת מהתקף לב והיא מכרה את מרבית נכסיה ויצאה למסע סביב העולם. 
בסופו של טיול ארוך התיישבה סמוך לביתה בטקסס, אבל השתיים הסתכסכו, ותמרה עברה למקסיקו.
בגיל 62 פרשה מהפעילות כאמנית כאשר תערוכה שהציגה נכשלה. היא חיה במקסיקו עד מותה בגיל 82.
יצירותיה המרגשות מושפעות מסיפור חייה, ממערכות היחסים המורכבות שניהלה, ומדילוגיה מארץ לארץ. 
תמרה המציאה את עצמה מחדש בכל פעם במקום אחר, היא בנתה דימוי שסבב סביב חיי הוללות שכללו קוקאין, שמפנייה, צדפות, מסיבות ריקודים, מסאז'ים וארוטיקה, כל אלה היו חלק מהחיים שטוותה, כדי להיות מוכרת בחוגים גבוהים ולקדם את הקריירה האמנותית שלה.
למפיקה נחשבת לאחת מהציירות הראשונות שהפכו לכוכבות בחייהן, היא מכרה ציורים בסכומים גבוהים במיוחד, בעיקר מכיוון שציירה דיוקנאות מחמיאים לגברים פריזאיים עשירים ואחר כך אמריקאיים.
ציוריה בעלי סגנון ארט דקו רך שהושפע מהקוביזם בעיקר. בסגנונה הייחודי אפשר לראות צבעים עזים ונקיים, ללא סימן של משיכות מכחול, אור וצל דרמטיים, אקספרסיביות רבה ודמויות נשיות חזקות שמשדרות מיניות, כמו שהיתה היא בחייה.
אחרי מותה הפכה לאחת האומניות היקרות וציוריה הגיעו עד ל-5 מיליון דולר, עם אספנים מוכרים שהעריצו אותה והעלו את שוויה כמו ג'ק ניקולסון, ברברה סטרייסנד ואספנית האמנות הגדולה מכולן מדונה, שאף ציטטה את ציוריה בכמה מהקליפים שלה.
למי שיש חצי שעה להשקעה, מוזמנים לראות את הסרט עליה המופיע כאן בלינק, בו מתוארת אישיותה המניפולטיבית והסוערת, כמו גם כישרונה וסגנונה שהתפתח עם השנים.

 

מוסיפה המלצה של דיקלה שני ששלחה לי תמונות נהדרות מתערוכה רטרוספקטיבית של למפיקה שמוצגת כעת במדריד אם מזדמן לכם.
מוזמנים להציץ כאן בקישור לתערוכה שנסגרת במאי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

Share on Facebook
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

חיפוש לפי נושא
Please reload

עקבו אחריי
  • Facebook Classic