? האם לבן הוא צבע אקספרסיבי
לפי לוח השנה, עוד שבוע חל חג השבועות וניסיתי לבדוק מה הקשר בין חג השבועות ואמנות?
טוב, לא מצאתי קשר מעניין מספיק, אז אמציא אותו, תזרמו איתי...
בחג השבועות נהוג ללבוש לבן, אולי כי זה חגיגי וטהור והולם את המעמד בהר סיני וקבלת התורה, ואולי כי סתם התבלבלנו עם כל מאכלי החלב.
כל השנה אני עוסקת בצבעים, ועכשיו זאת הזדמנות עבורי להתעמק קצת בצבע הלבן.
אני רוצה להכיר לכם שלושה אמנים עכשוויים מרתקים, שרבות מיצירותיהם לבנות לחלוטין ויחד עם זאת אקספרסיביות בצורה יוצאת דופן.
שלושת האמנים עוסקים בדימויים סוריאליסטיים מלאי דמיון, בחיבורים בלתי צפויים בין צורות מוכרות וידועות, כמו כלי מטבח וחפצים דוממים אחרים או גוף האדם לבין דימויים מאוד לא צפויים. כל אלה נעשים בטכניקות ריאליסטיות וירטואוזיות ומוחשיות שגורמות לנו להתבלבל, להחסיר פעימה, להיגעל, להירתע ולהתרגש.
לדעתי, דווקא השימוש בצבע הלבן הניטרלי כביכול, והעדר האקספרסיביות הצבעונית, מנקים את את הסביבה מגירויים ומאפשרים לנו כצופים ביצירה להתמקד בדימוי, בצורה ובמסר באופן מאוד ישיר.
בפוסט הזה, נטייל על פני הגלובוס מהונג קונג לארצות הברית ובסוף הסיבוב נחזור לכאן לישראל.
האמן הראשון הוא ג'ונסון צ'אנג ( Johnson Tsang) פסל שנולד בהונג קונג ומפסל בעיקר בקרמיקה בטכניקות פיסול ריאליסטיות מלאות דמיון. צ'אנג זכה בפרסים חשובים כמו בביאנלה לקרמיקה, ויצירותיו מוצגות בכמה מוזיאונים גדולים בעולם.
צ'אנג בדרך כלל יוצר סדרות שעוסקות בנושא מסוים ומעמיק בו, כמו סדרת השפריצים שלו, בה הוא מנסה לתפוס מעין רגע צילומי של התזה באמצעות פיסול רגע נוזלי שקשה לתפוס אותו אפילו בעדשת מצלמה.
שתי הסדרות האחרונות שלו עוסקות בפרצופים שנראים אמיתיים, למרות שאינן דיוקן של אדם ספציפי. אל הפנים הללו מתחברים חלקי גוף או אלמנטים בלתי קשורים, שגורמים לצופה להרגיש לא כל כך בנוח, הפרצופים מתעוותים על ידי מעיכה, ניפוח ומחיצה והם עשויים במיומנות ודיוק.
ארבעת הפסלים הללו שייכים לסדרה:
My latest work ‘Lucid Dream’ series
ארבעת הפסלים הללו שייכים לסדרה:
Open Mind Series
הצגתי כאן יצירות משתי הסדרות האחרונות שלו, ואני ממליצה לכם לראות עוד בלחיצה על הקישור אתר הגלריה של צ'אנג
האמן השני הוא דניאל ארשאם (Daniel Arsham) פסל אמריקאי מולטי דיסציפלינארי שמשלב אמנות עם אדריכלות ומיצג. אמן שמציג במוזיאונים חשובים בעולם, ומעורב בפרויקטים גדולים באופנה, במחול ובמוסיקה.
מתוך עבודותיו הרבות של ארשאם, בחרתי להתייחס לעבודות הלבנות שלו שעושות שימוש מעניין במרחב ובקירות, ברוב המקרים אלו כמובן קירות הגלריות והמוזיאונים. יש ביצירות אלו רמיזות הומוריסטיות, מסתוריות, והן מתייחסות בצורה מרתקת בעייני, לחלל שנוצר בין היצירה לקיר, לאור ולצל שהיא מטילה, החלל הנגטיבי או "מה שחסר" הוא היצירה עצמה. ארשאם משתמש בטכניקות ובחומרים שונים כמו פיברגלס, גבס וצבע כדי להשיג את המראה המדויק והבלתי מתפשר לדימוי שיוצר.
corner knot Moving Architecture
Formless Figure The AR(chi)Tecture" - wall curtain
יצירתו של ארשאם מאוד מגוונת וכדאי לעקוב אחריו. ממליצה לקרוא על תערוכת הארכיאולוגיה העתידית שלו future relic, בה הציג כמות גדולה של מוצגים מההווה כאילו נמצאו בעתיד לאחר הרס רב, מכוסים אפר וולקני ומפורקים.
האמנית השלישית היא רונית ברנגה שחלק מיצירותיה זכיתי לראות במו עייני, אמנית ישראלית, שכמו שני האמנים הקודמים מפסלת פסלים ראליסטים מאוד ברמת הטכניקה ומלאי דמיון שגורם לנו כצופים להתבלבל.
רונית גורמת לחפצים דוממים להראות חיים על ידי הוספת איברים שנראים כמעט אמיתיים, לעתים זה מצחיק ולעתים מעורר רתיעה. כמו כן, היא יוצרת באופן וירטואוזי, דמויות הנראות כלקוחות מספורי פנטזיה, כמו התינוקות השטניים שיצרה.
ברנגה זוכת פרס עידוד היצירה לשנת 2016 ממשרד התרבות והספורט, הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. העבודות שלה נמצאות באוספים של מוזיאונים ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.
צרפתי לכם לינק לסרטון מקסים בו מסבירה ברנגה על עבודתה ונותנת הצצה לסטודיו שלה.
לחצו כאן לצפייה בסרטון.
אם מעניין אתכם לראות עוד אמנות לבנה,בעיקר סוריאליסטית, אבל לא רק, אתם מוזמנים להציץ בלוח יצירות אמנות לבנות יפהפה שאספתי במיוחד בלחיצה כאן.
מוזמנים גם להציץ בפוסט שכתבתי על תערוכה שהתקיימה לפני שנה במוזיאון מאנה כץ
מי שרוצה להכיר אותי וליצור בעצמו מוזמן להגיע למפגש הכרות בסטודיו הפתוח ולהתנסותבמגוון רחב של חומרים וצבעים וגם בלבן!
בנוסף מוזמנים להוריד את המדריכים החינמיים למכחולים ולניירות צבעי מים באתר.
