על אמנות ומלחמה - חלק שישי - שרון רמר ביאל - יומן מלחמה רקום

היום הוא היום ה-26 ללחימה

אנחנו מוצפים כל הזמן בחדשות קשות, לפעמים מבליחים גם רגעים מרגשים מוארים ומשמחים כמו שחרורן של החטופות מעזה או חילוצה של החיילת מידי האויב.

המלחמה הזאת היא אסופה של רגעי גבורה בלתי נתפסים ורגעים שוברי לב שיצרבו בליבנו.

לאורך המלחמה בוחרת האמנית שרון רמר ביאל, לאסוף את הרגעים הללו, היא יוצרת מהם יומן מלחמה רקום.

מתוך החדשות היא מעבדת תמונות לכדי רישום אותו היא רוקמת בחוט שחור.

לכל דימוי שני צדדים, האחד של התמונה אותה רקמה והאחר של גב התמונה, האחד שחור וכהה כמעט כמו רישום פחם, והדימוי מואר בתוכו, ובצידו השני רישום בקו קל יותר.

הרקמה של שרון מרגשת אותי מאוד, היא רוקמת על נייר קטן מקומט, שנראה כמו נייר מחברת שהתקמט לכדור ונזרק, ומישהו פתח אותו כדי להציץ ולראות מה הזכרון הלא מוצלח שבחרה להחביא.

הוא מואר ומוחשך ברגישות כמו ברקמה של יפה אדר החטופה לעזה, יפה מוארת כשהכל סביבה שחור.

רקמה היא יצירת אמנות המזוהה בדרך כלל עם נשים, העוסקות במלאכה עמלנית מדודה, אך הרקמות של שרון סוערות, אקספרסיביות, אפשר להרגיש את המחט הננעצת בבד ואת הכאב שעובר דרכן הלאה אל הצופה.

היומן של שרון רמר ביאל ממשיך להירקם מדי יום.

שרון רמר ביאל עוסקת במצבי חיים סיפיים עם כלים מעולם המחקר, הטיפול והיצירה. בעלת תואר ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מחקריה עוסקים בזקנה ומשפחה, ובייצוגי זקנים וזקנה ומשפחה בתקשורת ובאומנות.

היא משמשת יועצת למשפחות מבוגרות ומטפלת באומנות (MA) באנשים החיים עם דמנציה ובמלווים שלהם.

ספר שיריה הראשון "הם קוראים לי עובדת זרה" יצא בהוצאת קתרזיס, ופותח אשנב לעולמן הנסתר של מהגרות עבודה מהפיליפינים שמטפלות באנשים עם דמנציה.

מצרפת אחד משיריה של שרון שנגע לליבי עד מאוד.

כל אמן או אמנית שיוצר כעת ורוצה לשלוח אליי עבודות, אשמח לצרפן לפוסטים.

מאחלת לכולנו ימים רגועים ובשורות טובות!

כל העבודות בפוסטים באדיבות האמנית, ומופיעות גם בפייסבוק שלי