על אמנות ומלחמה – פוסט תשיעי - הרוקמות

עודכן: 16 בנוב׳ 2023

אני רוצה להביא לכאן היום את הנשים הרוקמות במלחמה.

אני מדמיינת אותן, יושבות בריכוז ובכוונה מלאה, עיניהן מביטות בבד, וידיהן האוחזות במחט, חוזרות על תנועת המלאכה המסורתית של הרקמה בת אלפי השנים.

אומניות הרוקמות תוכניות ורוקמות בחוט ומחט.

עבודות הרקמה שבחרתי להביא לכאן נוגעות ללבי, המחט הננעצת ופוצעת את המצע, והחוט שמחבר ויוצר קו חדש ומוחשי כל כך, תפר, כמו עורק שמוביל דם וחיים ברקמה אנושית.

כְּשֶׁאָמוּת, מַשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי, מַשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי יָמוּת בְּךָ, יָמוּת בְּךָ. כְּשֶׁתַּמּוֹת, מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ בִּי, מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ בִּי יָמוּת אִתְּךָ, יָמוּת אִתְּךָ. כִּי כֻּלָּנוּ, כֵּן כֻּלָּנוּ כֻּלָּנוּ רִקְמָה אֱנוֹשִׁית אַחַת חַיָּה וְאִם אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוֹלֵךְ מֵעִמָּנוּ מַשֶּׁהוּ מֵת בַּנּוּ - וּמַשֶּׁהוּ, נִשְׁאַר אִתּוֹ אִם נֵדַע, אֵיךְ לְהַרְגִּיעַ, אֵיךְ לְהַרְגִּיעַ אֶת הָאֵיבָה, אִם רַק נֵדַע. אִם נֵדַע, אִם נֵדַע לְהַשְׁקִיט אֶת זַעְמֵנוּ, עַל אַף עֶלְבּוֹנֵנוּ, לוֹמַר סְלִיחָה. אִם נֵדַע לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה. רקמה אנושית אחת.

מילים ולחן: מוטי המר

דבי אשרת

אמנית שבשנים האחרונות מציירת ויוצרת קולאז'ים משקיות תה משומשות, ברקמה, צביעה ורישום, מחייה חומר ישן והופכת אותו לעכשווי ובועט.

תחילת עבודתה עם שקיות התה נבעה מהמספר המקועקע על ידה של אימה, ניצולת מחנה הריכוז אושוויץ. המראה של הזרוע המזדקנת הוציא את דבי למסע חיפוש אחר מצע שיהיו בו מרקם וצבעוניות דומים ככל הניתן לעור הגוף המזדקן, חומר שיאפשר לה לגעת ולהתיר את "קשר השתיקה".

גם במלחמה היום היא ממשיכה ליצור על מארגי שקיות התה.

דליה הוך

"יריות, רעש פרסות סוסים, אונס, עוד יריות ולאחריהן צעקות גוואלד, הצילו. אימה ופחד. להבות אש, עשן ושריפה גדולה". דליה מספרת שכך תאר אבא שלה בן ה-14, את הפוגרום שחווה בשנת 1922 בברית המועצות. ב-7.10.23, זה קרה שוב. "דבר ראשון בעבודה, רקמתי את המשפט שהדהד בראשי כבר בשבת, כשהבנו מה קרה. על השיר הזה גדלתי, והוא בעיני הקשה ביותר מבין שירי השואה. אחכ רקמתי את הצד הפורח, החי, הצבעוני, הטהור והשמח. גם את הרוקדים בנובה.

לקח זמן עד שעברתי לצד האופל והרוע. ורק בשחור. אם אפשר היה לעצור את הזמן הייתי רוצה שיעצר ב-06.30 של אותה שבת. את הפרפרים, הצבעוניים, הוספתי בסוף, והלוואי שישוחררו במהרה!! בצד הטוב רקמתי בעדינות, ועם נעיצות מחט קלות וארוכות. בצד הרע נעצתי בחוזקה ובמהירות את המחט, כדי להכאיב. לנקום."

דליה היא פיזיותרפיסטית בפנסיה. רוקמת להנאתה.

יעל סרלין

אמנית רב תחומית חיה ויוצרת בירושלים

בפרויקט רקמה קהילתי – "רקמת הבקשות", מזמינה יעל את הקהל לקחת חלק ברקמה משותפת של שמיכת בקשות שתוצג במרחב הציבורי. בשיתוף עם עירית ירושלים והגלריה בטדי, היא יוצרת עם הקהילה ומתרגמת את הכאב והמחשבות הפנימיות שלה, ומזמינה גם אחרים לעשות כך, להפוך את הפחדים לרקמה ולתקווה.

נעמה שוחט

אמנית ויוצרת קולנוע, משתמשת בעיקר במציאות ובסיפורים האישיים שלה והזיכרונות כבסיס ליצירתה.

היא משלבת טכניקות קולנועיות עם מלאכת יד ועבודה עם נייר.

בעבודת הרקמה שלה מהמלחמה, רקמה את הסטיקר המפורסם של השלום, היא כותבת:

"רקמה נגד אימה

חמישה שבועות של זוועה

כשהראיתי לאבא שלי את הרקמה הגמורה, הוא גיחך באירוניה.

מה השתנה ב-30 שנה האחרונות, מאז שיצא הסטיקר הזה? הרבה וכלום.

המילה "שלום" הפכה למילה שמזוהה עם נאיביות. אבל אני לא נאיבית. ואמשיך לייחל לשלום בכל דרך שאוכל.

איך יהיה שלום? לא יודעת. רוקמת."

סבינה מולטר

אמנית, אמא לחייל שרק השתחרר מצאה את עצמה כשבוע אחרי שבר השבעה, לוקחת את החולצה של מדי הב' שלו ומתחילה להסוות אותה. סבינה אומרת: "אני מסווה כדי שלא ימצאו אותו ויקחו לי אותו לצבא או בכלל, פרויקט חולצת ההסוואה בתהליך עבודה, החלטתי שלא אסיים אותה, כל עוד נמשכת המלחמה"

דניאלה מלר

אמנית רב-תחומית, יוצרת בטכניקות הדפס, ציור שמן ואקוורל, קרמיקה ורקמה. בעברה הייתה אחות מוסמכת בבית חולים סורוקה. במלחמה החלה לרקום על חומרי חבישה, מטפלת בפצעים המדממים שלנו, חובשת ורוקמת את האימה.

כל העבודות באדיבותן של האמניות: דליה הוך, דניאלה מלר, נעמה שוחט, דבי אשרת, סבינה מולטר ויעל סרלין.

כל אמן או אמנית שיוצר כעת ורוצה לשלוח אליי עבודות, אשמח לצרפן לפוסטים.

מאחלת לכולנו ימים רגועים ובשורות טובות!

הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי

דבי אשרת

תינוק נולד בשבי עזה

דליה הוך

יעל סרלין

מתוך הפרויקט "רקמת הבקשות"

יעל סרלין

מתוך הפרויקט "רקמת הבקשות"

יעל סרלין

מתוך הפרויקט "רקמת הבקשות"

לזכרה של יעלי.

יעלי לייבושור היתה אחת התצפיתניות שנרצחו בנחל עוז. סבתה יהודית ואחותה הגיעו לסדנה ביום שני האחרון סיפרו על ילדת טבע צנועה, כישרונית וטובה במיוחד שאהבה מאוד לרקום. סבתה רקמה לזכרה את מספרי הרקמה שלה. קטנות בצורה של עגור.