חקירה עצמית דרך ציור - ג'ון ביירן
אמן הדיוקנאות בפוסט זה הוא האמן הסקוטי ג'ון ביירן John Byrne. ביירן הוא צייר ומחזאי, הוא כותב שירה וכותב לטלויזיה, הוא עבד כמעצב תיאטרון, אייר ספרים ועיצב כריכות ספרים ותקליטים לטובי האמנים אפילו לביטלס. הוא למד אמנות בביה"ס לאמנות בגלזגו, וככצייר הוא משתמש בכמה טכניקות וסגנונות ונמנע תמיד מלהיות מזוהה עם סגנון וזרם אמנותי כלשהו. ביירן נדחה על-ידי גלריות רבות בצעירותו, עד שהציג תערוכה תחת שם בדוי "פטריק" לדמות שבנה שהוא לכאורה צייר אוטודידקט אלמוני. לביירן סיפור חיים מורכב הוא נולד לאמא שסבלה מהתקפים פסיכוטים, אחרי מותה גילה שהוא הבן שלה ושל סבא שלו. בבגרותו זכה לכבוד כצייר והוא מציג במוזיאונים וגלריות וקיבל ארבעה תארי דוקטור של כבוד מאוניברסיטאות שונות. הדיוקנאות שלו ברובם דיוקנאות עצמיים, אך לא כאלה המגיעים ממקום נרקיסיסטי, אלא ממקום של חקירה עצמית, חיפוש ובדיקה. בחלק מהדיוקנאות שלו הוא הופך עצמו לדמות קריקטורית, צוחק על עצמו. הוא אינו מתעניין בנוף ובמופשט, אלא רק בבני אדם כמושא לציוריו. הנושא המעניין אותו בעיקר זה כאמור הוא עצמו, "אני האדם הכי מורכב שאני מכיר, כולנו לעצמנו". מלבד עצמו הוא מצייר את ילדיו, נשותיו והקרובים לו, הוא חייב להכיר באופן אינטימי את המודלים שלו ולאהוב אותם. משהו במבט החודר שלו בדיוקנאות העצמיים שבה אותי, אולי התחושה של עומק הדמות שנמצאת מאחוריהן, גם מבלי להכיר את מורכבותו של האיש. יש בי הערכה לאמן שחוזר וחוקר את אותו הנושא מכיוונים רבים, יסודי לאורך שנים, אפילו אם הנושא הוא, הוא עצמו. כמה מאיתנו מביטים בעצמנו בישירות כזאת במשך שנים?
