נעמי טנהאוזר - נוגעת בפלסטלינה כבגוף האנושי
הפוסט השלישי שלי בשבוע אמנות הפלסטלינה מוקדש לאמנית הישראלית נעמי טנהאוזר.
נעמי ילידת 1956, נולדה בארה"ב, עלתה לארץ כשהייתה בת 5, היא גדלה בחיפה עד גיל 18 בשיכון מדענים צעירים של הטכניון בעקבות אביה המדען. בגיל 18 שהתגייסה התגוררה באילת ומשם התגלגלה לירושלים, בה היא חיה ויוצרת עד היום. נעמי למדה עיצוב גרפי בבצלאל, ולאחר קפיצה של שנתיים לניו יורק חזרה לצייר.
אל הפלסטלינה הגיעה שלימדה אמנות במוסדות אמנות שונים בירושלים, היא רצתה למצוא דרך מוחשית ללמד את תלמידיה ערבוב צבעים, שלא דרך קצה המכחול, דרך הידיים. בהמשך החלה להתנסות ביצירה בפלסטלינה בעצמה והופתעה מהאפקט החזק שהיא מייצרת. עבודותיה הראשונות עסקו בילדות בתלבושות אחידות, כנראה שלא במקרה התחברה הפלסטלינה לנושא הילדות. השימוש בחומר הזה הוביל אותה למחשבות על הילדות שלה ולעיבוד הנושא המורכב הזה, כילדה שאיבדה את ילדותה במעבר מארצות הברית לישראל.
יצירות אלו לצד נוספות בטכניקות אחרות, הוצגו במשכן לאמנויות עין חרוד בתערוכה "שיבולת" יחד. בתערוכה ראתה את התגובות החזקות שעוררו יצירות הפלסטלינה אצל הקהל ומאז כל נושא שעסקה בו דרך היצירה קיבל התייחסות בפלסטלינה.
נעמי הציגה בתערוכה קבוצתית במוזיאון יפו העתיקה, ובהמשך מצאה את עצמה חוזרת ללמד, הפעם סדנאות פלסטלינה, ונהנתה מההזדמנות ללמד משהו פחות ביקורתי ושיפוטי, יצירה שניתן להשלים במפגש אחד, צבעונית וססגונית, ששונה במהותה מן התהליך הארוך של לימוד ציור.
נעמי היא אמנית יוצרת כבר 35 שנה, בשנים האחרונות החלה לעבוד עם פלסטלינה, עבודות שהוציאו אותה לאור השמש כאמנית מציגה ופעילה. השיא היה בתערוכת יחיד בגלריה חנינא ב-2017 "תולדות האמנית" אותה אצר יקיר שגב.
נעמי הציגה בתערוכה 70 עבודות פלסטלינה בפורמט זהה. התערוכה משכה תשומת לב רבה, והגיעו אליה המוני מבקרים.
כאמנית מעולם לא היתה חלק מהמיינסטרים האמנותי בארץ, והתערוכה הזאת היתה ניצחון קטן על האמנות, היא תרמה לכך שהפלסטלינה נכנסה כחומר ודיסציפלינה רלוונטית וגרמה לה להיות מזוהה עם החומר.
יצירותיה של נעמי מרגשות, חושניות ומוחשיות. היא עוסקת ברבדים שונים של הגופניות, הנשיות ודימוי הגוף. נושא הנשיות קרוב לליבה והיא עוסקת בו שנים רבות כיוצרת וכאוצרת. היא היתה ממקימות גלריה אנטיאה לאמנות נשית, גלריה שעסקה רבות בגוף הנשי ברבדים רבים.
נעמי נוגעת במקומות שונים של אי הנוחות שלה בגוף, במפגש של הגוף עם הסביבה ובהשתנות הגוף כאישה מבוגרת, והפלסטלינה משרתת אותה כחומר שיש בו הרבה קווי דמיון לגוף האנושי. היא מתחממת ומתרככת, מסיבית ובעלת משקל, אך גם שמנונית, גמישה ונמתחת, המרקם שלה פעמים רבות מזכיר את מרקם העור והבשר.
נעמי היא אמנית חושבת, כל יצירתה מלווה בהתעמקות ובמחשבה מורכבת על אמנות ופילוסופיה. היא חוקרת ומבררת לעומק נושאים שמעסיקים אותה, דרך האמנות.
יצירה בפלסטלינה אפשרה לה להגיע לאמנות ממקום יותר אינטואיטיבי, מהיר וזורם. לאורך שנים עבדה במגוון טכניקות של ציור כמו צבעי שמן, תחריט ורישום, העבודה המהירה בפלסטלינה, התחושות הפיזיות של החומר הנוגע בקצות העצבים והאצבעות איפשר לה להתקרב גם לצדדים אחרים, ילדיים יותר, משועשעים, מפתיעים מאלתרים ביצירה, חשוב לה לא להיות כבדה, תמיד עם קריצה.
אחד הנושאים המרתקים שעלו בשיחתי עם נעמי, הוא הארעיות למול הנצחיות של האמנות ובעצם שלנו כבני אדם. יצירה בפלסטלינה מעלה את התהייה הזאת מכיוון שהיא חומר נמוך, מתכלה שלא מבטיח חיי נצח ליצירה. נעמי פועלת כאן ועכשיו, שום דבר לא נצחי, רק הרגע הוא המשמעותי, יצירת הקשר שלה עם האנשים שסביבה היום, הנוכחות שלה כאדם.
הפלסטלינה מדגישה זאת בנוכחות הפיזית העוצמתית שלה, ובאופן בו היא חיה ונושמת על המצע.
מוזמנים להתבונן ביצירותיה של נעמי באתר שלה, שם תוכלו לראות ציורי שמן, רישומים ועבודות נוספות.
תודה נעמי שהכנסת אותי לנבכי יצירתך וחשפת בפניי את מורכבותה של אמנות הפלסטלינה.
אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע את דעתכם, לשתף ולהגיב בכל דרך.
אם אתם מכירים אמן מעניין אשמח שתכתבו לי, ואם אתם אמנים שרוצים להיפגש, אשמח אם תצרו איתי קשר.
