החייתיות בדיוקן
במסגרת העיסוק שלי בנושא הדיוקן באמנות רציתי להאיר זווית מעניינת ושונה ולהתייחס הפעם לא לאנשים, אלא דווקא לבעלי החיים המופיעים לצידם.
בהיסטוריה של האמנות באירופה היה נהוג להכניס בעלי חיים, לא כחיות מחמד של הדמות המצוירת או כקישוט, אלא כקוד מוסכם או כרמז להבנת האישיות של הדמות והשתיכותה לשושלת משפחתית או מסדר מסוים.
כבר בימי הביניים התפרסם ספר מאוייר שנקרא הבסטיאריה שתיאר בעלי חיים כפי שהם בטבע, אך גם היווה מעיין מקרא לתפקיד המוסרי של כל חיה.
ציירים חשובים כמו לאונרדו דה וינצ'י וטיציאן השתמשו בספר הזה, אך גם הרחיבו את מסורת השימוש בחיות ביצירותיהם. כמעט תמיד היוו החיות סמל, גם בתרבויות קדומות יותר, ויוחסו להן תכונות של טוב ורע, מוסריות וחטא, קדושה, חילוניות ועוד רבות.
בימי הביניים ניתן היה למצוא הרבה חיות מיתיות כמו דרקונים, גריפונים, בנות ים וחדי קרן, ובתקופת הרנסאנס הן פינו את מקומן לארנבות, שפנים, עופות, סוסים, כלבים, איילים וקופים.
כלב למשל, לא סימל תמיד את חברו הטוב של האדם ואת הנאמנות, הוא היה סמל גם לבוגדנות, תאוות בשרים ובצע, זללנות, פיתוי, קנאה, דריכות וכעס.
למשל בציור הסעודה האחרונה של טיציאן, מצוייר הכלב לצד יהודה איש קריות כסמל לבגידה.
Tiziano Vecellio, Last Supper, c. 1542–44. Image via Wikimedia Commons.
בציור נישואי הזוג ארנולפיני של ואן אייק, המסר קצת התעדן. הכלב המצויר לרגלי האישה הוא סמל גם לנאמנות בנישואים וגם ולפיתוי האישה.
Jan van Eyck, Untitled (The Arnolfini Portrait), 1434. Image via Wikimedia Commons.
הארנבות והשפנים סימלו פריון, תשוקה, טוהר ואהבה. לעתים הם נלווים לוונוס ולעתים לציורים ארוטיים יותר. בנוסף היתה בעת ההיא אמונה שארנבות יכולות להתרבות ללא זיווג, לכן הוצמדו לעתים ללידת הבתולה, וגם כסמל להתגברותה על היצר המיני.
Venus, Mars and Cupid by Piero di Cosimo, a Cupid lying on Venus clings to a white rabbit.
הסמור (ERMINE) - חולד ההרים הצחור, סימל טוהר, ניקיון כפיים וצדק והוצמד למשל לתמונת המלכה אליזבת.
William Segar, The Ermine Portrait, 1585. Image via Wikimedia Commons.
עופות רבים הופיעו בציורים ולכל עוף תפקיד מוסרי שסומל על ידי תכונותיהן כגון עוף טרף, עוף נודד, האם חי בלהקה, האם עוף פרא וכדומה ובהתאם לכך קיבלו גם הקשרים צבאיים ודתיים מורכבים.
תוכי- רהיטות וצחות לשון, טווס-גאווה ואלמוות, נשר-תאוות בשרים, אווז-מסירות, עגור-טוהר מידות, בז-יוהרה, אנפה-מסירות, נץ-חמדנות, וחיות נוספות כמו צפרדע-קנאה, סוס-חטא הגאווה, אייל-רוחב לב, קוף-חקיין, שטני.
בציור של מרגריט מנווארה שהייתה מלכת נווארה וסופרת צרפתייה, רואים את התוכי המסמל את הרהיטות וצחות הלשון ומתחבר למרגריט שהיתה משכילה, סופרת, מחזאית ומלכה ופטרונית של אנשי רוח רבים.
(Jean Clouet Portrait of Marguerite d'Angoulême (1492-1549
הנושא הזה מרתק בעייני, ואם אתם תוהים מאיפה העניין שלי בנושא, אז אני בוגרת תואר ראשון בתולדות האמנות (בהצטיינות) עם התמחות בתקופת הרנסאנס.
בניגוד לדיוקנאות הרציניים הללו, אני מביאה כמה דוגמאות עכשויות לדיוקנאות בעלי חיים של אמנים עכשוויים, כולן רנסנסיות והומוריסטיות ומבוססות על חיות מחמד אמיתיות.
The portrait of Samantha, Eldar Zakirov, digital art
pompous pets, digital art (www.pompous.com)
ביבליוגרפיה חלקית:
https://he.wikipedia.org/wiki/מרגריט_מנווארה
Abigail Cain, Decoding Animals in Art History, From Immortal Peacocks to Lusty Rabbits
סימונה כהן, חיות כסמלים מוסווים באמנות הרנסאנס: ציור 'האביר' של קרפאצ'ו
* אם מעניין אתכם להצטרף אליי לסדנת ציור דיוקן בצבעי מים ולהתנסות בציור דיוקן בעצמכם, מוזמנים ללחוץ כאן לפרטים נוספים.
* אם מעניין אותך לקרוא עוד על דיוקנאות, יש לי פוסט בדיוק בשבילך! אפשר ללחוץ כאן.
