תערוכת בוגרי ה-MFA באוניברסיטת חיפה

שולמית וינשטיין ישראל
7 ביולי 2024
זמן קריאה 4 דקות

בשבוע שעבר ביקרתי בתערוכת הגמר של התואר השני באמנות – 2024 MFA

של אוניברסיטת חיפה. התערוכה, או יותר נכון לומר – 11 תערוכות יחיד מוצגות בחללים ועל הקירות של שלוש קומות.

השנה האחרונה הייתה קשה לכולם, הסטודנטים המסיימים את לימודי האמנות המעשית השנה, עסקו במצב, אך גם בעבודות של מי שלא עסק במלחמה במישרין, ניכרת התחושה העמוקה של הבלבול, הכאב, החיפוש העצמי וחיפוש הזהות.

בביקורי הייתה לי הזכות לשמוע את כל האמנים והאמניות מספרים ומציגים את יצירתם. הרכב הסטודנטים השנה מפתיע, כמה מהם אמנים פעילים מבוגרים, חלקם הורים לילדים, וחלק קטן מהם הוא הסטודנט הקלאסי, האמן הצעיר בתחילת דרכו. עומק היצירה נוכח, חלקו מושפע לדעתי, גם מניסיון חיים וגיל, תערוכה מעניינת ומפתיעה.

אסקור בקצרה את 11 התערוכות, אבל ממליצה להגיע ולראות בעצמכם.

רענן חרל"פ – אמן ותיק בעולם האמנות הישראלית, הציג בעבר בתערוכות ומלמד אמנות שנים רבות. השימוש שלו בחומרי גלם זולים ומשומשים ייחודי. אפשר לראות את התהליך שעבר מתליית עבודות על הקירות לשימוש אחר בחומר ובחלל. מהחומר השטוח – קרשי הבניין, בנה קונסטרוקציה פיסולית, ואלו קיבל אצלו צורה, נפח וגוף הנמשך מעלה. לצד עבודה זאת מציג חדר קטן, ובו עבודות תחריט עדינות בשפה קווית, לצד עבודות בחוט ברזל חלוד של בניין, אלו הן מעיין סקיצות הנלוות לתהליך הבנייה, אך בעלות חיים משל עצמן.

רענן חרל''פ

רענן חרל''פ

רותי זיננגר – רותי אמנית רישום, יצרה עבודת רישום בשלוש מדיות, האחת רישום קלאסי של טבע דומם בעפרון כחול עדין וחיוור, עבודת וידאו המבוססת על רישום עץ כשברקע נשמעים סיפורים על העץ ועל הסביבה בה ניטע באום אל פאחם. ועבודה שלישית היא עבודת מיצב - טפט זיכרון המכסה קיר עצום ממדים, אך בו זמנית נטמע בו, כאילו הוא חלק מעיצוב הפנים של המקום. במבט מתקרב מתבטלת האחידות לכאורה, ואפשר למצוא בטפט רישומים אישיים של נופים, חיות, חפצים וצורות, ומדפים קטנים בולטים מהקיר עם טקסטים וחפצים עשויים גזרי נייר, כולם מבוססי רישום בעיפרון כחול.

רותי זיננגר

רותי זיננגר

גליה גור זאב – אמנית, צלמת ואוצרת – מציגה תערוכה המחולקת לארבעה חלקים האדמה, הרוח, האש והמים, התערוכה עוסקת כולה במסיק הזיתים בכפרים הפלשתינים ובמתנדבים האקטיביסטים היהודים במסיק, אחריהם היא עוקבת עם המצלמה כבר 12 שנים. עבודתה היא צילום תיעודי, (סטילס ווידאו). היא מצלמת בחלקה משפחתית בבת שלמה ובגדה המערבית. הצילום מערב את נוף הזיתים, שהוא גם נוף של סכסוך, וגם סמל לשלום. העיסוק בנושא הכיבוש, האקטיביסטיות, הוונדליזם של שריפת עצי הזית, האלימות, והניסיון להתקיים בתוך כל המורכבות החברתית הפוליטית הזאת, הוא נושא רגיש ונפיץ במיוחד בימים אלו.

גליה גור זאב

אירה פולונסקי – יצרה הצבה גדולה ומבולגנת שאפשר להתהלך בתוכה, בה היא בוחנת את האופן בו יוצא הציור מהגבולות שלו והופך מדו-מימד לתלת-מימד. כמו כן בחנה את הפערים בין האמנות הגבוהה לחומריות היומיומית. בדיאלוג שלה עם עולם האמנות, אפשר לראות רמיזות לאמנות הקלאסית שמהווה השראה ליצירתה. כמו: פרח פלסטיק ורוד על שקית כחולה, מחובר במסקינגטייפ שחור לרצפה, חומר זול וזמין שמזכיר את שושנות המים של מונה.

אירה פולונסקי

אירה פולונסקי

אירה פולונסקי

מאיה שירן – יצרה שתי עבודות ענק, כל אחת מורכבת מ-9 ציורים מופשטים. עבודת ציור חומרית בצבעי אדמה, המכילה חומרים מהטבע: אבנים כתושות, חול, שייש גרוס וצבע. עבודה שעוסקת בחומר, בחספוס, בטקסטורה ובמפגשים ביניהם. הציור הוא התנסות פיזית עבורה בחומר, היא משאירה סימנים על הבד, יוצרת שכבות ומרקמים, יוצרת דימויים אישיים מתוך הסיפור שלה עם מפגש עץ הארז במלחמה, ומפשטת אותם. דימויים נוכחים נעלמים.

מאיה שירן

מאיה שירן

ניקולאס וקסלר – צלם שיצר סדרת צילומים בשחור לבן העוסקת בחקר עצמי ובהתבוננות בעצמו ובסביבה בה הוא חי.

חלק מהצילומים אקראיים וחלקם מבוימים. הצילומים מאוד עוצמתיים, המשחק באור ובצל מוסיף להם תחושת דרמה, מחד אך גם תחושה של רגע טבעי משפחתי. וקסלר מציג בתערוכה שני צירי זמן שונים, האחד מתמונות מזדמנות שצילם בצבא לפני יותר מ-20 שנה, תמונות שצילם במצלמת פילם שמצא בשטח, והשאירה שם. ציר הזמן השני הוא מהשנתיים האחרונות, תמונות דיגיטליות שנוגעות בצורה עדינה בנושא האבהות אותו הוא בוחן, והמצלמה משמשת לו ככלי תרפויטי.

ניקולאס וקסלר

ניקולאס וקסלר

ניקולאס וקסלר

עבד אלסלאם סבע – התערוכה מורכבת מסדרה של רישומים ענקיים בפחם על בד, (5*2 מטרים) ומחולקת לשלוש קומות. הקומה העליונה בבניין, מתחילה בנופי הכפר המזוהים ולאט לאט, עם הירידה בקומות, עוברת תהליך של מסע מהכפר לחיפה ויחד עם המסע גם תהליך של הפשטה. פלטת הצבעים של סבע מצומצמת, שחורים, אפורים ולבנים, ומושפעת מהמלחמה. עבורו העיסוק בנוף הגלילי הביתי, הוא גם עיסוק במקומיות ובזהות, במושג בית. הוא עבד בהתמסרות על הקיר, עבודת שכבות, כמו בנייה, המתחילה בשפכטל שיוצר מרקם ולאחריו שכבות רבות של פחם טבעי וסינתטי וגיר לבן.

עבד אלסלאם סבע

עבד אלסלאם סבע

עבד אלסלאם סבע

דן אלון – פרויקט הקומיקס שיצר, הוא מיצב קומיקס בחלל. הקומיקס מצויר ישירות על הקיר בקנה מידה גדול, אך מעוצב כחוברת קומיקס קלאסית. יחד עם ציורי הקיר משלב אלון סאונד, מוסיקה, וחוברות קומיקס לקריאה במקום.

הסיפור מאחורי הקומיקס נובע משיחות עם הפסיכולוגית שלו, ומרשימה שהמליצה לו לעשות כל יום של חמישה דברים שהוא לוקח עליהם אחריות היום. הקומיקס בתערוכה שלו הוא כלי מתווך הומוריסטי, ויחד עם זאת תרפויטי, כלי שמייצר שיח והזדהות, דווקא בגלל החיבור שלו לז'אנר יומיומי, ופחות אמנות קלאסית גבוהה. בקומיקס עולים נושאים לא קלים כמו דיכאון, חרדה, מערכות יחסים עם הורים, זוגיות, סמים ועוד.

דן אלון

דן אלון

אור פיינרו – יצר פרויקט בשם Nova , סדרה של ציורים העוסקת בפחד, בחרדה ובטירוף בעקבות הטבח במסיבת הנובה. פיינרו אמן צעיר, רוב הנרצחים במסיבה הם משכבת הגיל שלו, מה שגרם לו להישאב ולהזדהות עם האובדן הקשה. הדיוקנאות שיצר צבעוניים, מאבדים מעט מאנושיותם, צבועים בצבעים פסיכדליים, נראים מסוחררים, בין אם בריקוד ובין אם באימה. המצוירים בדיוקנאות, הם אנשים שצייר במציאות, אך אינם מזוהים, הם נשארים אנונימיים. הוא בוחן את הטראומה דרך הציור והצבע, ומתחבר לכאב ולחרדות.

אור פיינרו

אור פיינרו

טלי אסא – יצרה סדרת עבודות העוסקת בספירות (Spheres) , סדרת רישומים מופשטים העוסקת בצורת העיגול ומתפתחת לצורת הכדור. הספירות רשומות בקווים וכמו חוטים, נשזרות ונפרמות ממצב מהודק יותר ועד מצב פרום הפורץ מגבולות המעגל. בספירות יש הרבה תנועה, הן אורגניות מהטבע כמו כוכבי לכת, מפה גאולוגית, זרעי צמחים, ולעתים נראות כמו גלגל העין או כלי דם. אסא היא מוזיקאית ומשלבת בתערוכה גם עבודת וידאו משותפת שלה עם אורי לוינסון, הוידאו מציג התקרבות אל אחת הספירות, הופך את הרישום לתנועתי עם צלילי חליל וסינטיסייזר.

טלי אסא

טלי אסא

רועי רגב – יצר מבנה בחלל שמשלב חלקי ריהוט, טקסטים, חלקם סיפוריים, חלקם מחוקים ולא ברורים, חלקם ביורוקרטים. העבודה שלו עובדת על החושים בצורה לא צפויה והגוף מגיב לצלילי הבאס שמרטיטים. הצופה מנסה לעקוב אחרי הנרטיב של העבודה, אך נוצר טשטוש בין סיבה לתוצאה. העמוד המונח על האורגן מייצר צליל שמרטיט את המבנה עליו מונחת הנסורת ונושרת מהוויברציה, האורות הצבעוניים מאירים את תוך החדר החשוך, ויש קושי מכוון בהבנה של הסיפור והמסר המבולבל ושל החיבורים הלא שגרתיים.