אניש קאפור - יוצר ענקי ומעורר שערוריות בעולם האמנות
פוסט האמנות הרביעי שלי השבוע בתחום הפיסול, מוקדש לחברת הילדות שלי עירית (Irit Klein), אנחנו חוגגות למעלה מ-40 שנות חברות, ומכיוון שבעוד יומיים יש לי יום הולדת 41, זה אומר שאנחנו מכירות עוד בטרם למדנו לדבר וללכת. עירית ביקשה ממני לכתוב פוסט על הפסל אניש קאפור, אני אמרתי שהוא לעוס ושכולם מכירים, עירית אמרה "מה פתאום!", בקיצור בדקתי בסביבתי הקרובה, ולא כולם מכירים את הפסל המטורף, הגורר שערוריות בעולם האמנות והגאון הזה, אז עיריתה, זה בשבילך!
אניש קאפור (Anish Kapoor), פסל בריטי נולד ב- 1954 במומבאי, לאב הודי (בן לדת ההינדואיזם) ואם יהודיה מיהדות בגדד, שאביה היה חזן בבית הכנסת בפונה. קאפור עלה לישראל בשנות ה-70 לקיבוץ גן שמואל, ניסה להתקבל לבצלאל ולא הצליח, לכן עבר להתגורר באנגליה, שם התקבל ללימודי אמנות בצ'לסי. כאזרח בריטניה זכה בפרסים רבים, ייצג אותה בביאנלה בונציה ואף הוכתר לאביר הממלכה הבריטית. הפסלים של קאפור הם בדרך כלל בעלי מבניות פשוטה, ובשנים האחרונות הם עצומים בגודלם, הוא משתמש הרבה במראות המעוותות את החלל ואת הצופים המשתקפים בהן. הפסלים שלו לא תמיד מובנים, אבל אי אפשר להישאר אדיש אליהם.אחת מהיצירות המדהימות ומעוררות האימה שלו, היא "ירידה" - Descension, זוהי בריכת מערבולת שנראית כיורדת לעומקים חסרי תחתית. המערבולת המסתובבת ללא הפסקה הוצגה בתחילה במקום סגור והמים בתוכה נצבעו שחור. בהמשך נבנתה מחדש והוצבה ליד הנהר בפארק גשר ברוקלין בניו יורק, שם החליט קאפור להשאיר את המים בצבע הטבעי שלהם, הבריכה השניה נבנתה בקוטר של 8 מטרים והוקפה מעקה שאיפשר למבקרים להתכופף ולהציץ לתוכה. סרטון המציג את גרסת המערבולת השחורה. סרטון המציג את גרסת המערבולת השקופה. שלושת הסיפורים האחרונים שהעלו את קאפור לכותרות הם: בעלותו על הצבע השחור ביותר בעולם, השחתת הפסל שלו בחצר ורסאי ונפילה כואבת לתוך אחד מהמיצבים שלו.
בסיפור הראשון, קאפור רכש את זכויות השימוש הבלעדיות בפיגמנט הצבע "ונטאבלאק", הנחשב לצבע השחור הכי שחור שנוצר אי פעם. הפיגמנט עשוי מחלקים זעירים של פחם, פותח על ידי חברת הננו־טכנולוגיה הבריטית ננו־סיסטמס, לטובת שימושים צבאיים ומחקר החלל. אנשי החברה אישרו כי קאפור הוא היחיד שמורשה להשתמש בצבע ביצירותיו. רכישה זאת עוררה מחאה בקרב אמנים בבריטניה, ואמן אחר, שלו זכויות בפיתוח צבע ורוד מיוחד, החליט לשחרר את הזכויות לצבע הורוד הזה לכל העולם מלבד לאניש קאפור.
הסיפור השני התרחש בחצר ורסאי, קאפור הציב שם פסל עצום מימדים שנקרא פינה מלוכלכת (Dirty Corner), הוא צוטט בטעות באחד מערוצי התקשורת כאילו קרא לפסל "הנרתיק של המלכה עולה לשלטון", לאחר מכן הושחת הפסל ורוסס בכתובות שונות, קאפור התייחס לזה כאל טרגדיה, וטען כי אלו שבריר קטן של אנשים שנאמר להם כי כל מעשה יצירתי הוא סכנה לעבר הקדוש שלהם (בכל זאת מדובר בחצר ארמונה של מארי אנטואנט). קאפור מודע לכוחה של האמנות, ומבין למה אמנות יכולה לפגוע, ולדבריו בפסל "פינה מלוכלכת" יש אלמנט של מעשה אמנות אלים.
הסיפור השלישי התרחש לפני מספר חודשים, כשאחד ממבקרי המוזיאון בפורטו בפורטוגל, נפצע ואושפז לאחר שנפל לתוך הפסל שלו: Descent Into Limbo (ירידה לתוך לימבו). המוזיאון הציג תערוכה גדולה הסוקרת את עבודתו של קאפור, ובה גם מיצב הלימבו שיצר ב-1992, שהוא למעשה חדר מרובע, במרכזו חור עגול צבוע שחור, בעומק 2.5 מטרים, שנותן אשליה של בור ללא סוף.
בכל פסליו מתייחס קאפור לסביבה האדריכלית, אם זה פנים חדר של מוזיאון או גני ורסאי, אף פעם הפסל לא יתוכן בלי הקשר למקום בו יעמוד. חשוב לו הסינכרון עם העולם. הוא טוען שאנו חיים בחלל פנטסטי ותפקידו כאומן לגרור את החלל הזה אל המציאות, מבלי לגרום לנו לאבד את הפנטזיה.
למי שרוצה לראות את אחת היצירות של קאפור מוזמן לעלות לירושלים שם הוצב פסלו: Turning the World Upside Down, Jerusalem (היפוך העולם, ירושלים) במוזיאון ישראל ב-2010.
מעבר לפועלו בתחום האמנות, לקאפור היסטוריה ארוכה של פעילות חברתית ומחויבות לצדק חברתי, הוא השמיע לא אחת את קולו למען פליטים וזכויות אדם, ותרם לאחרונה מיליון דולר, מפרס בראשית הידוע בכינויו "פרס הנובל היהודי" לסיוע לפתרון בעיית הפליטים.
מאוד קשה לתמצת את סיפורו ויצירתו של קאפור לכדי פוסט קצר, ועוד יותר קשה לבחור מבין הפסלים המרשימים שלו, אז פשוט דפדפו בין התמונות, ואשמח ממש לשמוע מכם, למי שפגש את אחד מפסלי הענק שלו בחיים האמיתיים, איך הרגיש לראות את דמותו המשתקפת, או איך הרגיש לעמוד קטנטן למול אחד מהפסלים העצומים.
