אנדרה קרטס - קומפוזיציות בצילום ומלחמת חיים על חופש אמנותי
השבוע אני בוחרת להקדיש את הפוסטים לאחד התחומים האהובים עליי ביותר באמנות: צילום.
הצילום הומצא כמה פעמים, כמעט בו-זמנית ובטכניקות שונות במהלך ההיסטוריה, אך ההכרהקומפוזיציות זה הרשמית על המצאתו הגיעה ב-1839. לא אכנס לפרטים ההיסטוריים, רק אציין שהצילום הוא תחום ממש חדש, רק בן 180 שנים, וככזה גרר בעקבותיו הרבה דיונים על מהותו, על הכישרון הנדרש כדי להיות צלם, במיוחד בימינו, שלכל אחד יש מצלמה זמינה ביד כל הזמן.
הצילום נחלק בגדול לקטגוריות של צילומי טבע ונוף, צילום רחוב, צילום עיתונאי, צילום מסחרי, צילום משפחתי וצילום אומנותי. אנסה במהלך הפוסטים של השבוע לגעת בכמה מהתחומים.
הפוסט הראשון מוקדש לצלם ההונגרי אנדרה קרטס (André Kertész) שנגע בכל תחומי הצילום. אל קרטס התוודעתי לראשונה כשלמדתי צילום ופיתוח בחדר חושך במגמת אמנות בתיכון. כל כך התאהבתי בצילום, שהייתי הולכת וחופרת בחנויות ספרים כדי למצוא ספרי צילום וללמוד את הנושא לעומק. באחד מחיפושיי מצאתי ספר של קרטס שנקרא ON READING ספר שהקדיש לאחיו, וכל התמונות בו מתעדות אנשים קוראים בצילום רחוב. הרגעים המרגשים, האינטימיים והעדינים שתפס קרטס במצלמתו, הקומפוזיציות הנפלאות משכו אותי, מבלי שידעתי מה הייתה השפעתו הרבה על תחום הצילום העולמי.
קרטס צלם הונגרי ממוצא יהודי נודע בתרומתו הרבה לתחום הקומפוזיציה בצילום. הוא נולד ב-1894 ומת ב-1985. הוא קנה את המצלמה הראשונה שלו כשהיה בן 16, כשהחל לגלות עניין בצילומי מגזינים, ובעקבות כך החל ללמוד צילום. משפחתו התנגדה לכך ורצתה שילמד כלכלה ועסקים כמו אחיו. בזמנו הפנוי צילם את האיכרים, הצוענים והנופים בסביבתו. בשנת 1914 גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ונשלח לקו החזית במלחמת העולם הראשונה, שם צילם תמונות מחיי היום יום בתעלות הלחימה. מרבית התמונות הללו הושמדו. הוא נפצע מפגיעת כדור ב-1915, סבל משיתוק זמני בידו הימנית, ונשלח לבית חולים, ולא חזר לחזית. הצילומים הראשונים שלו פורסמו בשנת 1917 במגזין.
בתחילה צילם את ארוסתו שדיגמנה עבורו וגם את אחיו הצעיר. ובהמשך היגר לצרפת על מנת ללמוד שם צילום בצורה מסודרת. ארוסתו חיכתה שהוא יתבסס בצרפת, הצטרפה אליו והם התחתנו שם. כדי להתפרנס קרטס החל לצלם למספר מגזינים באירופה.
בפריז נחל הצלחה מסחרית גדולה, וב-1927 הפך לצלם הראשון שהציג תערוכת יחיד בהיסטוריה של הצילום.
קרטס התחבר אל תנועת הדאדא שהתגבשה באותה תקופה, ובעקבות ביקור אצל מספר חברים פסלים, הושפע גם מהקוביזם. הוא החל להיות צלם בעל שם והיו לו תערוכות יחיד רבות, וגם תערוכות משותפות.
באותה תקופה צילם פורטרטים רבים, ביניהם של מפורסמים כמו ברנקוזי, מונדריאן ושאגאל. בשנת 1933 פרסם את ספר הצילום הראשון שלו.
בהמשך חייו הגיע לניו יורק לנסות להצליח כצלם גם שם, כמו גם לברוח מאירופה והשלטון הנאצי. קרטס התאכזב מאוד מהחיים באמריקה, התקשה לתקשר באנגלית, היה מרוחק ממעגל חבריו, והתפלא על היחס המזלזל. עבודתו לא הוערכה, הוא פרסם תמונות במגזינים, ולצד התמונות נכתבה שם הסוכנות ולא שמו. קרטס ניסה להציג בתערוכות וזכה לביקורות שליליות.
קרטס היה אמן חוקר אוטודידקט, ונגע בכל תחומי הצילום. הוא צילם את נופי ארצו בתקופה ההונגרית של יצירתו, הוא צילם צילומי פורטרט וצילומים אומנותיים בתקופה הצרפתית של הקריירה שלו, הקומפוזיציות שלו וזוויות הצילום הרדיקליות שלו מנעו ממנו הכרה אמנותית לעתים, אך המניפולציות המרתקות שעשה על אור בצילומיו, משכו אליו את חברת פולארויד שנתנה לו מצלמה חדישה, בה ערך סדרת צילומים ניסיוניים מחקריים. הוא צילם חפצים בנאליים בקומפוזיציות אינטימיות, ותמיד בכל משימה שלקח על עצמו חיפש את החופש האמנותי.
אחת הסדרות המוצלחות שלו נקראה עיוותים ואף יצאה כספר, בה בחן איברי גוף מתעוותים למול מראות ושחיינים דרך מים. באמריקה עסק רבות בצילום מסחרי עבור מגזינים שונים מלייף, ווג ועד בניין ודיור. הוא ניהל קריירה של 70 שנה כצלם ורק לקראת סוף חייו התחיל לזכות בהכרה בינלאומית, ובייחוד לאחר מותו. קרטס נחשב לאחד האישים הגדולים ביותר בתולדות העיתונות המצולמת ובתולדות הצילום בכלל.