משה רבנו, הרצל וליליין - פירמידת יחסים


פוסט האמנות השני שלי השבוע, יעסוק בחיבור בין שלוש דמויות חשובות ומרתקות בהיסטוריה של עם ישראל: משה רבנו, בנימין זאב תאודור הרצל ואפריים משה ליליין. הראשון הוא הדמות המרכזית בסיפור יציאת מצרים אותו נקרא ביום שישי הקרוב: משה. משה דבק במטרתו בנחישות ובעקשנות, הוא הוציא את עם ישראל ממצרים, עזר בבניית העם מחדש והאיחוד במדבר. הוא הביא את עם ישראל עד הארץ המובטחת, אך לא נכנס אליה. הרצל, קצת כמו משה, מפזר את רעיונותיו הציוניים על מדינת היהודים בקרב קהילות יהודי העולם, מנסה לאחד אותם סביב הרעיונות שלו בקונגרסים הציוניים שהנהיג באירופה, הוא מבקר בישראל אך לא בונה בה את ביתו. ליליין כמו קודמו גם הוא פעיל ציוני, הוא הצלם של הצילום הידוע בו הרצל נשען על המרפסת במלון שלושת המלכים בבאזל, בקונגרס הציוני החמישי. ליליין היה אחד ממייסדי בית הספר לאמנות בצלאל ואף לימד בכיתה הראשונה של בית הספר ועיצב את הסמל של בצלאל, אך הוא, כמו קודמיו, לא נשאר כאן, הוא עלה לישראל לשנה וחזר לחייו בגולה. יש המון יצירות מפורסמות וחשובות של משה רבנו באמנות, מפסלו הנהדר של מיכלאנג'לו, דרך ציוריו של טינטורטו ורמברנדט, אבל החלטתי להביא לכם את דמותו של משה בציוריו של ליליין. אתם בטח שואלים את עצמכם אז מה הקשר בין השלושה? הקשר בין משה והרצל כמעט ברור, שניהם היו נביאים, מנהיגים, בעלי סיפור חיים טרגי ודומה בתקופות חיים אחרות, שניהם הובילו את עם ישראל או העם היהודי אל מולדתו. החיבור מתהדק ונשזר דרך ליליין, שבוחר בהרצל להיות הדוגמן שלו ביצירתו, ולהיות מזוהה עם דמותו של משה באיורי התנ"ך שלו ובציורים אחרים. ציוריו של ליליין הם ברובם בסגנון האר-נובו (Art Nouveau), זרם באמנות שהתפתח באירופה ובארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19, שהמוטיבים העיקריים שבו הם מהחי והצומח. זרם שסחף את אירופה לא רק באמנות, אלא גם באופנה, באדריכלות, בצורפות ובריהוט. התשובה לשאלה מדוע בחר ליליין להשתמש בהרצל באיורי התנ"ך שלו אינה חד משמעית, נשמעו מיני רמיזות לאורך השנים, שלא הוכחו על קשר רומנטי ביניהם, אולי עקב השימוש בהרצל כדוגמן עירום בציוריו, לדוגמה בציור בריאת האדם בו מככב הרצל כדמות קלאסית עירומה גברית ושרירית. איורי התנ"ך של ליליין השתנו לאחר ביקורו בארץ ישראל, הנופים הפנטסטיים שצייר קודם לכן, הפכו ריאליסטיים יותר. הדמויות התנכיות האירופאיות שלו ודמותו של הרצל התחלפו בדמויות אתניות: מרוקאים, תימנים ותורכים מקומיים. במכתביו לאישתו הביע אכזבה מארץ ישראל אליה הגיע ב-1906, ואולי הדמות המתחלפת קשורה גם במותו של הרצל ב-1904. ליליין נפטר בגיל 51 בגרמניה, רחוק מן הציונות ומארץ ישראל. הוא התנתק מהארץ והתרחק מהציונות, אך רבים מחשיבים אותו ל"אמן הציוני הראשון", הדימויים שעיצב נקבעו בתודעה שלנו כסמלים המרכזיים של הרעיון הציוני.

דמותו של הרצל כיהושע בן נון (1908) אפרים משה ליליאן

אפריים משה ליליין, בריאת האדם, 1902

אפריים משה ליליין, משה

אפריים משה ליליין, משה

צילום: אפריים משה ליליין, הרצל נשען על המרפסת במלון שלושת המלכים בבאזל, בקונגרס הציוני החמישי. 1901

אפריים משה ליליין, אקס ליבריס - תווית ספר של בוריס שץ 1905 בקירוב

"חתונה אלגורית" (1906) הוא מתווה לשטיח שנוצר על ידי אפרים משה ליליין עבור בית המלאכה לשטיחים של "בצלאל". המתווה נוצר כהכנה לשטיח אמנותי שנועד לשמש כמתנה לרגל יובל לנישואיו של דוד וולפסון, נשיא הקונגרס הציוני העולמי.

אפריים משה ליליין, משה

פסח, גלויה מאת אפרים משה ליליין, ראשית המאה העשרים יהודי מקומי


59 צפיות