7 במאי 2019זמן קריאה 2 דקות

ישראליות בתמונות - עדי נס ומירי נשרי

הפוסט השלישי שלי בשבוע האמנות הישראלית, לציון ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יגע בעדינות בנושא השכול באמנות. אני מציגה היום שני אמנים שעסקו בנושא הזיכרון מהיבטים שונים, דרך צילום.

האמן הראשון הוא הצלם עדי נס, יליד 1966 גדל בקריית גת ולמד צילום בבצלאל. בין השנים 1994–2000 צילם סדרת צילומי חיילים תיאטרלית, כמעט אקרובטית, כמובן מבוימת. הבאתי לכאן שלושה תצלומים מהסדרה, ביניהם תצלום המתאר חובש מטפל בחייל פצוע באמצעות ערכת איפור. תצלום נוסף "הבשורה" הוא חלק מסדרה מאוחרת יותר מ-2012 שנקראת "הכפר". עדי נס מכניס דרך שם היצירה, הבשורה את הנושא המוכר מאוד בתולדות האמנות הנוצרית, המתאר את ביקור המלאכים בביתה של מרים והבשורה על לידתו הצפויה של ישו. בצילום שלו, בחירת הדמויות הישראליות כל כך, הופכת לבשורה מרה, במקום לידה, מוות, ביקורם של קצין וקצינת נפגעים בביתם של הורים שכולים. עדי נס זכה בפרס שר החינוך והתרבות לאמנות חזותית ובפרס גוטסדינר של מוזיאון תל אביב, הוא מציג תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם ועבודותיו נמצאות באוספי מוזיאונים, גלריות ובאוספים פרטיים.

עדי נס - ללא כותרת (הבשורה), 2010

ללא כותרת, 1995, עדי נס

ללא כותרת, 1995, עדי נס

ללא כותרת, 1995, עדי נס

האמנית השניה היא מירי נשרי. נשרי נולדה בקולומביה ב-1950,עלתה לישראל ב-1958 גדלה בקיבוץ גניגר, מתגוררת ועובדת כיום בתל אביב. נשרי היא אמנית בין-תחומית, בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון (כיום חלק ממכללת בית ברל), מלמדת בסדנאות לאמנות של מוזיאון ת"א, וזוכת פרס אוסקר הנדלר ופרס שר החינוך התרבות והספורט לאמנויות פלסטיות. התצלומים שאני מציגה כאן הם חלק מסדרת תצלומים שלה הנקראת "ארץ יולדת", שצולמה בין 2001-2005. התצלומים עוסקים בשכול מכיוון הפחד הקיומי של אמא במציאות הישראלית, בה כל ילד הוא חייל פוטנציאלי. נשרי מכניסה בעבודותיה סמלים ישראליים מוכרים המחברים אותנו למלחמה, שכול וזיכרון כמו פרח דם המכבים, מגן דוד וחיילי משחק. נשרי הציגה בתערוכות רבות בארץ ובעולם, ניתן לצפות בפרויקט מרתק שלה "האם תינוק זה הוא שלך?" שמוצג כעת בתערוכת יחיד במוזיאון חיפה לאמנות, במסגרת אשכול התערוכות

"Fake News — Fake Truth".