top of page

אלן אורסלמן - פסלי זכוכית שקופים מלאי אויר

שולמית וינשטיין ישראל

הפוסט האחרון לשבוע זה על אמנות הזכוכית מוקדש לאמנית אלן אורסלמן (Ellen Urselmann).

אורסלמן נולדה ב-1978 בוונלו, והתגוררה בוונלו, במאסטריכט, באמסטרדם, בקייפטאון ובבארלו. היא למדה באקדמיה לאמנות מאסטריכט וסיימה את לימודי הזכוכית באקדמיה לחריט ריטוולד באמסטרדם. אורסלמן הציגה את עבודותיה בגלריות ובמוזיאונים שונים בעולם.

הכרתה הבינלאומית הגיעה כשזכתה בפרס האמן הצעיר האירופי ב-2006.

היא משמשת כמרצה אורחת בכמה אקדמיות לאמנות.

עבור אורסלמן, הסטודיו הוא המקום שבו הכל מתחבר יחד. זה המקום שבו מחשבות ורעיונות הופכים לאובייקטים מוחשיים. היא משתפת פעולה עם סטודיאות שונים בעולם בהם עובדת, ולוקחת על עצמה מסע מרתק מונחה על ידי חפצים וחומרים מעניינים ומגוון טכניקות. האובייקטים בהם משתמשת אורסלמן, הם חלק מהמסע היצירתי שלה.

בעיני ביצירותיה של אורסלמן, יש תחושה המזכירה צילום, תחושה של תפיסת הרגע. הטיפה מטפטפת עכשיו וכבר תרטיב את הרצפה, הבלון עומד להתנפץ וכבר יתפזר לרסיסים.

יש משהו שברירי ומותח במהות של הפסלים שלה, ולא רק מעצם היותם עשויים זכוכית דקה ושקופה.

אורסלמן יוצרת אסוציאציות בזכוכית, היא תופסת את מחשבותיה והופכת אותן מוחשיות. הזכוכית היא דרך הביטוי המחשבתית שלה. הזכוכית היא גם הברז וגם הנוזל, הזכוכית היא הראש הנפוח, והיא הבלון שעומד להתפוצץ.

כשאני מתבוננת ביצירותיה אני מרגישה את האוויר הממלא אותן, כאילו אויר ניפוח הזכוכית שבקע מריאותיה נותר בתוכן. משהו בפסליה מדגיש את דרך עשייתם - הניפוח.

אורסלמן מייצרת פסלים עדינים, שקופים, שבריריים, אסוציאטיבים. היא שואבת את הדימויים מהדמיון, אך מתכתבת עם הזרם הסוריאליסטי המחבר דימויים מעולמות לא קשורים ובלתי אפשריים, כמו כן מתכתבת עם אמנות הרדי-מייד בשימוש המרובה שלה בחפצים כמו אקדח, בובה, נעליים ומזרקים.

אני ממשיכה להביא לכאן אמנות טובה, מוזמנים לעקוב, להביא חברים, להביע את דעתכם, לשתף ולהגיב בכל דרך.

עם אתם מכירים אמן מעניין אשמח שתכתבו לי, ואם אתם אמנים שרוצים להיפגש, אשמח אם תצרו איתי קשר.


bottom of page