בית הצבעים של סם חלבי
ביום רביעי האחרון לקחתי את שני הילדים ונסענו לבקר בבוקר ב''בית הצבעים'' של סם חלבי בדליית אל כרמל. (כן, במקום בית ספר..) חלבי הוא אמן דרוזי שעובד בכל צבעי הקשת יחד, בסגנון ציור שמזכיר את ציורי הענק של ג'קסון פולוק. במהלך הביקור פגשנו את חלבי שסיפר על עצמו ועל המיצב החדש שלו ''בית הצבעים'', מה שהפך את החוויה להרבה יותר משמעותית ועמוקה ופחות אינסטגרמית, במיוחד עבור הילדים, שהתעניינו לשמוע אמן מדבר על הדרך שלו, על הקושי והיצירה. חלבי הוא בן עשירי להוריו אחרי תשע בנות, במשפחה דרוזית מסורתית, וככזה קיבל יחס כמעט מלכותי. אימו עודדה אותו ליצירה ותמכה בו, וכבר מגיל צעיר (13) יצר ומכר עבודות שלו תחת שם בדוי, סם. שם שדבק בו.
"בית הצבעים" הוא הבית שגדל בו, בית הוריו. בניגוד לכל מיני פרויקטים אמנותיים שהפכו פופולריים מאוד בשנים האחרונות, של בניינים העומדים להריסה ובתוכם מתקבצים אמנים ליצור מיצבים ארעיים, המיצב העצום שיצר חלבי, בניין בן 4 קומות שנצבע ב-1800 ליטרים של צבע, הוא פרוייקט אישי מאוד ומרגש. רהיטים ישנים של הוריו, הפסנתר, הכביסה על החבל, העץ בגינה, כלי המטבח, הנעליים ואפילו המכונית, הכל כוסה בצבע. החפצים שנצבעו באותה טכניקה כמו הרקע ממש מסתווים בין הקירות. יש כאן משחק מעניין בין הסתרה, כיסוי ומחיקה לבין יצירה של משהו חדש, צביעת הזכרונות בצבעים חדשים ומשמחים. בתוך הבית חדרים שונים, לא כולם זהים, בולטים במיוחד חדר הילדות של חלבי, שהפך עם השנים לסטודיו שלו, ובמיצב הוא צבוע בצבעים כהים דרמטיים, רק קנבס וכסא במרכזו וערימה גדולה של קופסאות צבע. חדר מיוחד נוסף מוקדש לאימו, בו ניצבת מכונת תפירה משקפיים, כסא ומיצב של מטפחות התחרה הלבנות שלה. אימו תפרה מטפחות מסורתיות, וחלבי החל לאסוף אחרי מותה את המטפחות שתפרה מנשות הכפר. החדר המוקדש לאימו צבוע בצבעים אחרים, צבעי הבגדים המסורתיים של הנשים הדרוזיות. יש בחדר הזה צבעוניות שונה ורכות, חדר שמורגש בו הקשר הקרוב של חלבי אל אימו. אחד החדרים בבית הפך לגלריה בה עבודות אמנות נוספות שלו, ומהגג ניתן לצפות בנוף הכפר ואף לשתות קפה.
ממליצה לבקר, ולהזמין כרטיסים מראש.
