מילים מילים - תערוכת הדפס קבוצתית ב"מקום לשירה" - פוסט ראשון

ממש עוד מעט, תפתח תערוכת הדפס קבוצתית "מילים מילים" באוצרותי.

התערוכה תציג עבודות של 20 אמני ואמניות הדפס, מקהילת ההדפס הישראלית.

והיא עוסקת בקשרים השונים הנוצרים בין החזותי והמילולי, בין שירה, מילה וסיפור לדימוי ותמונה, ומזמנת מחשבה על הקשר המיוחד בין העולמות; עולם ההדפס ועולם הכתיבה.

הפתיחה החגיגית לתערוכה תתקיים ב-03.03.2023, בשעה: 12:00

ב"מקום לשירה", רח' סירקין 5, חיפה

כל העבודות בתערוכה עומדות למכירה, בפתיחת התערוכה תהיה גם מכירה של הדפסי אמנות רבים נוספים וספרי שירה,

בואו לראות ולתמוך באמנות ישראלית!

קצת לפני התערוכה אני מפרסמת טקסט קצר על האמנים, לא על כולם בבת אחת, הנה השישה הראשונים:

גלעד תדמור

מציג בתערוכה זוג תחריטים עם דמותו של פדריקו גרסיה לורקה. יש בעבודתו כאב ואירוניה, בקו רגיש הוא מציג בתחריט אחד את לורקה קופץ באושר ובשני מכריז: "כל צעד שאנחנו צועדים על פני האדמה מביא אותנו לעולם חדש״. לורקה חי חיים מלאי יצירה, עד ליום רציחתו. הוא היה משורר, מחזאי ובמאי תיאטרון, ונחשב היום לאחד מהאמנים הגדולים של ספרד המודרנית. לורקה נרצח על-ידי כיתת יורים במלחמת האזרחים הספרדית ונאסר להזכיר את שמו ויצירתו, הוא נרצח מכיוון שהיה סוציאליסט והומוסקסואל.

גלעד תדמור, פדריקו גרסיה לורקה קופץ באושר, תחריט, 2023

רונית זרעוני

מציגה את ההדפס "דוגית נוסעת", הדפס בלט בחמישה צבעים, אילוסטרציה לשיר הילדים של נתן יונתן, ששר לה אביה. זרעוני יצרה בצבעים משמחים הדפס המתאר את מילות השיר התמים לכאורה, הטקסט עצמו מיועד לילדים, אך הוא טקסט מפחיד ומעורר חרדה. הילד הקטן עם העיניים העצובות הפוסע על גדת הנהר, צופה במלחים שנרדמו ותוהה לגורלם.

"ילד פעוט הוא ועגום עיניים / שוטפים המים - למרחק אין סוף... / אם לא יעורו כל מלחיה / איכה תגיע הדוגית לחוף?..."

רונית זרעוני, דוגית נוסעת, הדפס לינולאום על נייר וואשי יפני, 2023

שרית לילה האס

מציגה שתי עבודות: "המלאכית" ו"שק השמות" הדפסים בטכניקה מעורבת של תחריט יבש, ציאנוטייפ וחותמת. המלאכית שלה חרוטה ללא פנים, עם כנפיים עדינות ועלי זהב לראשה, כמו כתר קדושים, היא ממוסגרת באות שין שחוזרת על עצמה, אות שהיא גם הראשונה בשמה של האמנית וגם טומנת בחובה משמעויות רוחניות מהקבלה. לצד המלאכית ההדפס "שק השמות", בו מופיעה דמות ליצן שעל פניו רק פה פעור בתדהמה. הליצן אוחז בשק השמות המלא באות שין, נושא את השמות והזיכרון. האס אמנית ומשוררת בת לניצולי שואה עוסקת רבות בנושא הזיכרון של אלו שניספו בשואה ובכאבי הילדות שלה ושל הוריה. כמו כן הוציאה ספר שירים על חוויותיה כבת הדור השני לשואה.

שרית לילה האס, המלאכית, ציאנוטייפ, עלי זהב וחותמת האות שין, 2018-2019

דפנה מרקמן סימנס

מציגה את ההדפס "תעופה דיאדית" הדפס רשת על דפי אטלס. מרקמן סימנס היא אמנית ומטפלת באמנות המתמחה בין היתר בפסיכותרפיה באמנות הורה-ילד. המילה דיאדה פירושה זוג. בעולם הטיפול, המונח טיפול דיאדי מתייחס לטיפול בקשר בין הורה וילד וביחסים ביניהם. הזוג המעופף בהדפס, אולי אמא וילד או ילדה מעופפים מעל האדמה, אדמת העולם, דפי האטלס. הם אינם אבודים ומנותקים, יש ביניהם מוט מחבר. המילים והטקסט של האטלס, כמו גם ההרים והגאיות המתגלים בתוך הגוף, משחקים בין הטופוגרפיה לטיפוגרפיה, והן המצע וחומר הגלם ביצירה.

דפנה מרקמן סימנס, תעופה דיאדית, הדפס רשת על דפי אטלס, 2023

יעל שיה

מציגה הדפס משי, "מתחת לעור", ערמת כסאות כתר פלסטיק, דימוי מאוד ישראלי, שמתחבר אצל כל אחד מאיתנו לאירועים אחרים בחיים. שיה, מאיירת ומחברת ספר הביכורים "מתחת לעור". הדימוי שמציגה בתערוכה, הוא הכריכה לספר שכתבה, קובץ סיפורים קצרים המתעדים את החוויה האישית שלה כבת יחידה, המתמודדת עם האובדן של הוריה. דימוי הכיסאות הוא מטאפורה לרגע בו המסיבה נגמרת, לרגע בו מתחילה ההתמודדות האמיתית עם החיים, נקודה קריטית בזמן, נקודה של החלטה, האם לפרק את הערימה ולסדר את הכיסאות חזרה במעגל, ולזמן אלייך מעגל תומך, או להשאיר את הכיסאות זה מעל זה ולהתכנס חזרה לעצבות. הצבע הוורוד האופטימי, מרמז יותר מכל על ההחלטות האמיצות של יעל.

יעל שיה, מתחת לעור, הדפס משי על נייר כותנה, 2022, הדפס לפי איור שנעשה עבור כריכת ספר הביכורים "מתחת לעור" / יעל שיה

ורד אליעזרי גנשרוא

מציגה זוג הדפסים מתוך הסדרה כיפה אדומה בפטרה: "כיפה" ו"הזאב". כיפה אדומה מהאגדה העתיקה, הסתובבה תמיד ביער האפל. גנשרוא לקחה את הסיפור המוכר והחליפה את המיקום. כיפה אדומה והזאב, נשתלו בנוף המצוקים המדברי של פטרה. אנחנו רק יכולים לדמיין את צלעות הקניון מאבן החול הנובית האדומה, ואת כיפה הלבושה ברדס אדום נטמעת בו, בהדפס הם מופיעים כצלליות. הסיפור שמסופר ברחבי העולם כבר מאות שנים בגרסאות רבות, מקבל ממד מקומי, הזאב הטורף הלא הוא המשל לגבר המאיים באגדה, הופך להיות אויב מקומי, המתחבר לסיפור הנרצחים הרבים שמצאו את מותם בדרכם לצפות ביופיה של פטרה, כמו בשירו של חיים חפר: "מעבר להרים ולמדבר / אומרות האגדות, ישנו מקום / שאיש ממנו חי עוד לא חזר / והוא נקרא הסלע האדום."

ורד אליעזרי גנשרוא, כיפה, מתוך הסדרה: כיפה אדומה בפטרה, תחריט אקווטינטה, 2017