מל אולדבוריכטר - והמשימה הבלשית הבינלאומית שלי!

מזמן לא כתבתי כאן, למרות שבאמת רציתי. אני עסוקה בכתיבה וקריאה של המון מאמרים וספרים במסגרת התואר השני בתולדות האמנות, אז החלטתי לשתף אתכם קצת מערימות שולחן העבודה שלי.

באחד מהקורסים המרתקים בתואר שעוסק באותנטיקציה של יצירות אמנות, בהנחייתו של פרופסור יוחאי רוזן, ערכתי מחקר משותף עם מרב בן-ארי, על שלושה ציורים שנמצאים בארכיון מוזיאון לוחמי הגטאות.

המטרה הייתה לגלות מתי נוצרו, מהיכן הגיעו ואיך, איפה הוצגו בעבר וכל פרט מידע חשוב שנוכל לגלות. מלבד שם האמן וכמה הקדשות בהולנדית בגב התמונה לא היה לנו הרבה מידע.

יצאנו לחקור והסיפור הפך למשימה בלשית בינלאומית!

הצייר מל יוהאנס אולדבוריכטר (Melle Johannes Oldeboerrigter) נולד בהולנד ב- 1908. מל החל לצייר כבר בגיל ארבע, נהג לשוטט סביב ביתו ולצייר ציפורים ופרחים. הוא התקבל בגיל 14 לבית הספר לגרפיקה באמסטרדם ללימודי דפוס, והצטרף לתנועת הנוער החברתי-אנרכיסטי. בגיל 27 החל את דרכו כאמן עצמאי, וחתם על יצירותיו בשמו הפרטי בלבד: Melle. עם השנים הפך להיות אמן מוכר יותר ומוערך יותר בהולנד, אך שנוי במחלוקת. בשנת 1955, מוזיאון Stedelijk באמסטרדם, סירב להציג שניים מציוריו, בגלל איברי המין המופיעים בהם, מל ראה באיברי המין בציוריו, סימן להישרדות של העולם. ב- 1972, הציג מל תערוכת יחיד גדולה באותו מוזיאון. ב- 1976, לאחר ארוחת ערב חגיגית ליום הולדתו ה-68, מל לקה בליבו במכונית בדרך חזרה לביתו ומת.

קיימים שני אתרי אינטרנט מקיפים על מל אולדבוריכטר שמטרתם לספק תמיכה לתערוכות, פרסומים ומחקר על חייו ופועלו של האמן ולנהל את מורשתו האמנותית.

במסגרת המחקר יצרנו קשר עם זוג גברים הולנדים ווטר ואנדרה, המפעילים את אחד האתרים, שני החוקרים התקרבו דרך העבודות של מל וב-2005 החליטו לעבור לגור יחד כדי לקדם את הפרויקט והפכו זוג. מטרתם היתה למפות את היצירה של מל, הכוללת יותר מ -250 ציורי שמן, מאות ציורי צבעי מים וגואש, אלפי רישומים וכמה תחריטים ורקמות, ולהנגיש אותה לקהל.

מרב ואני נתבקשנו לחקור זוג ציורי שמן סוריאליסטים וציור נוסף בצבעי מים "כלבי חוצות (רעב באמסטרדם)". במהלך המחקר גילינו כי זוג הציורים היו למעשה חלק מעבודת טריפטיכון, כלומר שלישייה שנקראה בתיעוד המוזיאון: "מלחמה אטומית". דף מחברת ישן בו רשם הצייר את שמות ציורי השמן שלו, תיעד את היצירה בשם: "עדיין עם אמא". הצלחנו להשיג תצלום של הטריפטיכון מתוך קטלוג תערוכה בה הוצג בפריז בשנת 1954.

הצייר שזר ביצירה מציאות ופנטזיה, זיכרונות של סביבת ילדותו על האי לצד המים ולצד היצורים הקטנטנים שנהג לרשום בילדותו: ראשנים, צפרדעים, דגים, זחלים ופרפרים, לצד יצורים משונים כמו שור עם רגלי צפרדע, שלדים מעופפים, לטאות עם איברים אנושיים ועוד. מל שויך לזרם הסוריאליסטי, אך לא הגדיר עצמו ככזה, אלא, כאמן חזיונות.

מתוך קריאת הביוגרפיה של מל, ניתן לקשור את הציור למות אימו שהתרחש שנה קודם לכן, אליה היה קשור מאוד. בנוסף, אימו חוותה אובדן קשה כשהייתה בת 30, היא איבדה שני ילדים (בן ובת) ובעל לשחפת, לפני שהתחתנה עם אביו של מל. אולי השם מתייחס לכך שכעת התינוקות שלה שוב איתה, כלומר, הם עדיין עם אמא. (ניתן לראות שני תינוקות מוטלים בקדמת הציור, אחד בכל פאנל). הציור כולו מרמז על התרבות, לידה ומוות, על יצורים שעוברים מטמורפוזה כמו זחלים שהופכים לפרפר ויוצאים לעופף וראשנים שהופכים לצפרדעים.

ברכושו של הצייר נמצא מכתב תודה בצרפתית שהעיד כי הטריפטיכון נתרם על-ידו ל"מוזיאון לאמנות חדישה על-שם האמנים שנספו בשואה" באילת. המכתב חתום על-ידי מרים נוביץ' וחנוך ננר ראש מועצת אילת דאז.

אל המכתב מצורפת קבלה מאגודת ידידי המוזיאון לאמנות חדישה, אילת, הקבלה מאשרת קבלתם של שלושה לוחות (הטריפטיכון) בתאריך: 11.07.1957. אין שום תיעוד לגבי הציור הנוסף בצבעי מים.

המכתב הזה הפתיע אותנו, בעיקר כי מעולם לא שמענו על מוזיאון כזה באילת.

לא היה פשוט להגיע למידע, הוצאנו מסמכים מגנזך המדינה, מעיתונות ישנה מהתקופה, מארכיון העיר אילת ומהביוגרפיה של מרים נוביץ'. נוביץ' היתה דמות מפתח בעולם האמנות בארץ בשנות החמישים עד סוף שנות השבעים. היא יזמה וייסדה את מוזיאון לוחמי הגטאות. היא היתה ניצולת שואה וראתה בציורים חומר תיעודי. השואה והאמנות היו מופנמים אצלה ללא הפרד, והייתה חלוצת התיעוד באמצעות האמנות.

המוזיאון לאמנות חדישה באילת קם מיוזמתה. ב- 1956, פנתה נוביץ' לחנוך ננר, ראש המועצה (עדיין לא עיר), אילת. היא נפגשה עמו כשבידה תיק ציורים, חנוך ראה, שמע והתלהב. מרים לא חדלה ממאמציה להגדיל את האוסף. היא פרסמה את המוזיאון בחוג אמנים ואנשי ציבור בארץ ובחו"ל. בכל נסיעה שלה לחו"ל התווספו למוזיאון ידידים ותורמים. כמו כן היתה נוכחת בפתיחת תערוכות ואף הדריכה מבקרים במוזיאון.

בסוף שנות ה-70, המפעל התרבותי החשוב נעלם מנוף העיר.

מסתורין רב קיים סביב המוזיאון באילת וגורל יצירות האמנות הרבות כל כך שנאספו בו במסירות ובמאמץ.

המחקר העלה כמה שאלות, חלקן נשארו לא פתורות: כיצד נוצר הקשר בין האמן מל אולדבוריכטר לגב' מרים נוביץ'? מדוע תרם מיצירותיו למוזיאון באילת, ומדוע דווקא את היצירות הללו? כולן צויירו לאחר תום מלחמת העולם השנייה ואין להן קשר ישיר לנושא.

והשאלה הגדולה מכולן: לאן נעלם חלקו האמצעי של הטריפטיכון?

Melle Johannes Oldeboerrigter, Still with mother, 1949, Oil on panel, left wing 60X49.5 cm, central panel 60x? (Lost), Right wing, 60X50 cm, Ghetto Fighters' House Museum, Signed bottom right: Melle.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Still with mother, 1949, Oil on panel, 60X50 cm,

Israel, Ghetto Fighters' House Museum, inv. no. 1402. (Right part of the triptych)

Signed bottom right: Melle

Melle Johannes Oldeboerrigter, Still with mother, 1949, Oil on panel, 60X49.5 cm, Israel, Ghetto Fighters' House Museum, inv. no. 1401. (Left part of the triptych)

Melle Johannes Oldeboerrigter, Stray dogs (The Hongerwinter in Amsterdam), april 1945, watercolor on paper, 63x54 cm, Ghetto Fighters' House Museum.

Signed bottom right Melle, dated on the painting bottom right 4-45

הכניסה ל"מוזיאון לאמנות חדישה ע"ש האמנים שנספו בשואה"." באילת.

צולם כנראה בשנות השישים.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Self portrait, 1948, Oil on linen, 60 x 44 cm, private collection.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Last steps of an old man, 1949, Oil on panel, 48.5 x 40.5 cm, Signed bottom right Melle.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Untitled, c.1937- 46, watercolor.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Untitled, c.1937-46, watercolor, Signed bottom right Melle.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Old Man in Bed, 1948, oil on panel, 62 x 41 cm, Signed bottom right Melle ‘48.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Small predators gallery, 1953, embroidery embroidery silk on embroidery, 47 x 38 cm, private collection.

Melle Johannes Oldeboerrigter, Homage to Beardsley, c.1964, watercolor, Signed anddated bottom right Melle 64.