סאהר מיעארי - בנייה בתהליך

בתחילת דצמבר טרום הקורונה, נפתחה תערוכה של האמן סאהר מיעארי בחלון לאמנות בספריה. התערוכה הוקמה במסגרת קורס סדנת תערוכות של התואר השני באוצרות, באוניברסיטת חיפה. את התערוכה אצרנו יחד סמדר שינדלר (מנחת הקורס), דגנית קרני ואני. התערוכה עוררה סערה פוליטית מכעיסה עליה כתבתי בעבר, ומתוכננת לרדת בקרוב לרגל עלייתה של תערוכה חדשה שתפתח ב-30.6.2020. מי שמזדמן לאוניברסיטה בימים אלו אולי יספיק עוד לראותה, ולמי שלא אספר עליה ועל המשמעויות הרבות שבה. "בנייה בתהליך", סהאר מיעארי המיצב בנייה בתהליך מורכב משלושה אלמנטים מבניים המוצבים באופן חזיתי בתוך ויטרינת זכוכית (החלון לאמנות של הספרייה באוניברסיטת חיפה). אמנם האלמנטים בנויים ותלת מימדיים, אך בשל חלל התצוגה ניתן לצפות בהם רק מלפנים. שלושת האלמנטים במיצב מתייחסים לשלושה מקורות השראה של האמן. מימין מבנה של שני קירות גבס לבנים שחלונותיהם חסומים בבלוקים, הקיר השמאלי מואר על ידי מנורה תלויה בתוך הקשת החסומה. המבנה מתייחס לשכונת ואדי סאליב. הבתים הטיפוסיים העות'מאנים החסומים הם מראה מוכר בשכונה החיפאית בעיר התחתית. שכונה שנושאת סיפורים כואבים של הערבים שחיו בה ועזבו ב-1948 כשבמלחמת העצמאות השתלטו הכוחות העבריים על חיפה התחתית, בקרבות קשים. המבנים אוכלסו מחדש בתושבים עולים יהודים ובחיילים משוחררים, וזאת נחשבה לשכונת מצוקה מבחינת תנאי המגורים בה, מה שהוביל למרד חברתי, הפגנות ומהומות רחוב בשנת 1959, עקב הקיפוח והאפליה על רקע עדתי של עדות המזרח, שהיו עיקר תושבי השכונה באותם ימים. המהומות כוונו נגד הממסד של מפא"י. משנות ה-70 החלו בתי האבן להתפורר, רבים מהם עם קשתות, נאטמו בלבני בניין כדי למנוע פלישות. אותו סממן מוכר של הבתים החסומים משמש את מיעארי במיצב לסמל את ההיסטוריה הערבית הכואבת של תושבי המדינה הערבים. המבנה המרכזי במיצב הוא אגן בטון מרובע שבמרכזו פתח מרובע המכיל שמן שחור מבריק שמגיע מתחום הבניה. בניצב לבריכת השמן תלוי שלט שחור, עליו משפט באותיות לבנות הפוכות: "מי יבנה יבנה בית..." כשמתבוננים בשמן מקרוב ניתן לראות את המשפט ההפוך ולקרוא אותו בצורה העברית הנכונה. המשפט לקוח מהשיר: "מי יבנה בית" של המשורר לוין קיפניס משנת 1929. שיר המתאר את הלך הרוח ואווירת הבנייה מתקופת העלייה הראשונה ועד לתקופת העלייה הרביעית שבה חובר. בתקופה ההיא שררה במגזרי ההתיישבות היהודית השונים בעיר ובכפר תחושה של התרוממות נפש, בעקבות היצירה היישובית והגשמת הרעיון הציוני. הבנאים ובעלי הבתים היו יוצאים בריקודים ביום ובלילה, ואליהם הצטרפו קרובים, ידידים ועוברים ושבים. השיר העברי משתמש בשאלה הרטורית "מי יבנה יבנה בית?" שוב ושוב והתשובה היא: "אֲנַחְנוּ הַחֲלוּצִים". מיעארי עושה שימוש בשאלה הרטורית הזאת, כשהתשובה החלוצים, היא תשובה שונה היום, רוב הבנייה נעשית על-ידי פועלים ערבים פלשתינים ופועלים זרים מארצות אחרות. מיעארי עצמו הגיע מרקע של בנייה, היה תפסן בניין שנים ארוכות. מקור ההשראה למבנה המרכזי הוא "הספרייה הריקה" של מיכה אולמן, אנדרטה שהוקמה ב-1995 בכיכר בבל שבמרכז ברלין. האנדרטה שהינה חדר תת-קרקעי ובו מדפי ספרים לבנים ריקים ותאורה, הוקמה כזכר לשריפת הספרים שהתרחשה במקום בזמן השלטון הנאצי. ההשראה היא בפרופורציות הריבועיות של המבנה המונחות על פני הקרקע ופותחות פתח הצצה אל הקרקעית, במקרה של מיעארי, ההשתקפות של השיר. בנוסף, מקור ההשראה של הספרייה הריקה, מתקשר עם מבנה הספרייה בה מוצבת התערוכה, הספרייה המלאה של האוניברסיטה הניבטת מגב התערוכה. המבנה השלישי שניצב משמאל למבנה אגן השמן, הוא מבנה עשוי רשתות ברזל בתפסנות, המדמה בפרופורציות שלו את מבנה מגדל אשכול, המגדל הגבוה של האוניברסיטה הנראה למרחוק מכל מקום בעיר ומחוצה לה ומסמל אותה. למרגלות המגדל בד לבן מבריק, חומר רך ונשפך, מנוגד ברכותו ואולי בנשיותו מכל החומרים שסביב לו, חושף את הברזלים של שלד המבנה, כמו עור שנשל. למרגלות המגדל מונח פתח אוורור אדום ששייך למבני המקלטים, שבמקרה הזה מושבת מתפקידו. מיעארי מחבר במיצב: "בנייה בתהליך" שימוש בחומרי בנייה מודרניסטיים – בטון וברזל, הלקוחים מעולמו כפועל בניין. במיצב רבדים רבים של משמעויות הנוגעות לנושא הבית, המבנה והבניין. הבית הבטוח – מקום המקלט, מתחבר לנושאים של איום בטחוני בתודעה הישראלית, דרך אותו פתח אוורור. הבית במרחב הפרטי, דרך הבתים של ואדי סאליב, גם הם חסומים ומושבתים מתפקידם, אם כי בבית עדיין דולק האור, שמעיד על חיים והמשכיות. וכן הבית האקדמי, מגדל אשכול, שמיעארי הוא חלק ממנו כבוגר תואר שני בלימודי אמנות ומורה לאמנות בעצמו. מיעארי בוחן את הנרטיבים העברי החלוצי לעומת האתוס הפלסטיני, דרך השיר המשתקף בשמן הבנייה, מי הוא זה הבונה בית היום בחברה הישראלית, האם החלוצים המוזכרים בשיר כבוני המדינה, הם בעצם פועלי הבניין הפלשתינים, ואם כן מה מקומם בחברה הישראלית. האם הפועלים הערבים שבונים מקלטים, חשים בטחון בארץ הזאת ויתרה מכך, האם חשים תחושת שייכות. מיעארי ביצירתו לא נותן תשובות, אלא פותח פתח לעסוק בסוגיות רבות אלו.

תמונה מתהליך הבנייה של בנייה בתהליך

תמונה מתהליך הבנייה של בנייה בתהליך