חיפוש
ססיליה בו - אמנית דיוקנאות נפלאה
עודכן: 7 באפר׳ 2022
איך יודעים אם אמנות שנוצרה לפני מאה שנים ויותר עדיין רלוונטית?
לדעתי, אם היא עדיין מרגשת, מעוררת עניין ורצון להתעמק ולחקור בה, היא בהחלט רלוונטית.
ציור דיוקן טוב הוא כזה שמגלה לנו משהו על האישיות של הדמות בציור, ואולי גם על הצייר או הציירת.
היום אני רוצה להכיר לכן ציירת דיוקנאות מעולה, השם שלה לא כל כך מוכר היום, ללא סיבה מוצדקת, היא היתה אמנית שהקדישה את חייה לאמנות, שלא כמו נשים אחרות בתקופתה, בחרה שלא להקים משפחה ורק לצייר!
ססיליה בו (Cecilia Beaux) ציירת אמריקאית שנודעה בזכות דיוקנאותיה אותם ציירה בזריזות.
ססיליה נולדה ב-1855 בפילדלפיה, פנסילבניה ונפטרה ב-1942 בגלוסטר, מסצ'וסטס.
היא למדה ציור בפילדלפיה ובצרפת. רבים מהדיוקנאות שלה, הם של בני המעמד העליון והשליטים האמריקניים. כבר בחייה נהייתה לציירת דיוקנאות מצליחה ביותר.
ססיליה היתה ביתם של יצרן המשי הצרפתי ז'אן אדולף בו והמורה ססיליה קנט לביט. אמה של ססיליה מתה 12 יום לאחר שילדה אותה. היא ואחותה גודלו על ידי סבתם ודודותיהם מצד האם. אביה, שלא הצליח לשאת את צער אובדנו, והרגיש זר במדינה, חזר לארץ מולדתו.
שנות מלחמת האזרחים היו מאתגרות במיוחד, אך המשפחה המורחבת שרדה, למרות שלא קיבלה תמיכה מאביה של ססיליה.
ססיליה רצתה ללמוד אמנות, אך לא הצליחה לעמוד בתשלום הנוסף עבור השיעורים, ובגיל 16 החלה ללמוד אמנות אצל קרובת משפחתה, קתרין אן דרינקר, אמנית מוכשרת עם סטודיו משלה וקהל לקוחות הולך וגדל.
כבר בגיל 18 מונתה ססיליה בו למורה לציור בבית ספר, העבירה שיעורי אמנות פרטיים ויצרה אמנות דקורטיבית ודיוקנאות קטנים. עבודתה הראשונה התפרסמה ב- 1873 במגזין, היא איירה איור מדעי, ויצרה רישומים של מאובנים עבור הסקר הגיאולוגי האמריקני.
שלוש שנים מאוחר יותר, החלה ללמוד באקדמיה לאומנויות יפות בפנסילבניה, בגיל 24 בתום לימודיה, ניסתה את כוחה בציור על חרסינה בבית הספר הארצי להכשרה לאמנות. מאוחר יותר כתבה:
"זה היה העומק הנמוך ביותר שהגעתי אליו אי פעם באמנות המסחרית, ולמרות שזו הייתה תקופה בה הנעורים והרומנטיקה היו בתוכי, אני זוכרת זאת כתקופה אפלולית ובבושה."
בהמשך שכרה בו סטודיו משלה וחלקה אותו עם קבוצת אמניות, יחד שכרו דוגמנית חיה וציירו. לאחר פירוק הקבוצה ב-1884, היא ציירה ציור גדול, דיוקן של אחותה ואחיינה שהוענק לו פרס הציור הטוב ביותר, בעקבות אותו ציור מכונן, היא ציירה מעל 50 פורטרטים בשלוש השנים הבאות בקנאות של אמנית מקצועית מחויבת.
בגיל 32, למרות הצלחתה הברורה בפילדלפיה, עזבה לפריז עם בת דודתה, נטשה כמה מחזרים והתגברה על התנגדויות משפחתה. שם התאמנה באקדמיה ג'וליאן, בית הספר הגדול לאמנות בפריז, ובאקדמיה קולארוסי.
דודתה אליזה הזכירה לה שוב ושוב להימנע מהפיתויים של פריז: "זכרי שאת קודם כל נוצרייה, אחר כך אישה ולבסוף אמנית".
ססיליה חזרה לפילדלפיה להמשיך ולצייר דיוקנאות, היא החליטה להתמסר לאמנות ולא להתחתן, ובבחירת חבריה הגברים, בחרה גברים שלא ירגישו מאויימים להיות לצידה ולעקוב אחר הקריירה שלה. משפחתה, תמכה בה באופן מלא.
ססיליה בו המשיכה להציג בתערוכות בארצות הברית ובפריז, זכתה בהכרה ובפרסים, ובשנת 1895 הפכה בו לאישה הראשונה שקיבלה משרת הוראה קבועה באקדמיה לאומנויות בפנסילבניה, הישג נדיר שלה כאישה, שגרם לעיתון מקומי לכתוב עליה: "זה מקור לגאווה לגיטימי לפילדלפיה שאחד ממוסדותיה היקרים ביותר עשה את החידוש הזה".
ססיליה בו ראתה את עצמה "אישה חדשה", נשים מהמאה ה-19 שבדקו אפשרויות חינוכיות וקריירה שבדרך כלל נשללו מנשים.
בשנת 1906 עברה בו להתגורר במושבת "קוטג'ים" שהיו שייכים לחבריה ושכניה העשירים. שלוש הדודות נפטרו והיא נזקקה להפסקה רגשית מפילדלפיה. היא הצליחה למצוא נושאים חדשים לדיוקנאות, לעבוד בבקרים וליהנות מחיים נינוחים. כמו כן, המשיכה להצטיין ואף הוענקה לה מדליית זהב על מפעל חיים מהמכון הלאומי לאומנויות.
כשהייתה בפריז ב-1924, הפכה נכה לאחר ששברה את הירך, מצב בריאותה היה לקוי, ותפוקת העבודה שלה פחתה, עד מותה בגיל 87 ב-1942.
אני מאוד אוהבת את הדיוקנאות של ססיליה בו. אלו דיוקנאות ריאליסטיים, נינוחים, מלאי רגישות, משיכות המכחול שלה מהירות, או לפחות נראות כאילו צויירו במהירות (יש ציורים עליהם עבדה חודשים). הדמות היא העיקר, הרקע סביב בקושי זוכה לעיבוד. בו יצרה גם דיוקנאות משפחתיים, כאלה שמשקפים את המגע והיחסים בין קרובי המשפחה ולעתים חיות המחמד שלהם. היא תופסת את הבעות הפנים בצורה מדוייקת וזריזה ומתארת תנועה ואור, בצורה מדוייקת.
אני ממשיכה להביא לכם אמנות טובה מהארץ ומהעולם, כזאת שאני אוהבת, כזאת שמעוררת בי מחשבה וסקרנות.
אם אתם אמנים או אמניות או מכירים מישהו כזה מוזמנים ליצור קשר.
כל הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי מוזמנים לקרוא ולהנות.
Cecilia Beaux, Man with the Cat (Henry Sturgis Drinker), 1898, oil on canvas, 121,92 x 87.96 cm, Smithsonian American Art Museum.
Cecilia Beaux, Sita and Sarita, 1896, oil on canvas, 94 cm X 63.5 cm, National Gallery of Art.
Cecilia Beaux, Twilight Confidences, 1888, oil on canvas, 59.7 x 71.1 cm, Georgia Museum of Art.
Cecilia Beaux, Plaque, 1879–83, Porcelain, 30.5 x 25.4 cm, The Metropolitan Museum of Art.
Cecilia Beaux, Ernesta (Child with Nurse) , 1894, oil on canvas, 128.2 X 96.5 cm, Metropolitan Museum of Art.
Cecilia Beaux, Self-portrait, oil on canvas, 203.5 X 116.8 cm ,1894, Art Institute of Chicago.
