עורות חדשים - מליסה מאייר

שולמית וינשטיין ישראל
19 בדצמ׳ 2022
זמן קריאה 3 דקות

הפוסט הזה מוקדש לאמנית מליסה מאייר (Melissa Meier).

יצירתה של מאייר מתמודדת עם סוגיות חברתיות שונות, עבודותיה מתחלקות לסדרות, ובכל סדרה היא מתעמקת בסוגיות אחרות. בחרתי לכתוב על סדרת ה"עורות" SKINS שנגעה לליבי.

יש בסדרה הזאת עמלנות וסבלנות אין סופית שמזכירה מלאכות ומסורות של עבודות יד נושנות.

מאייר אוספת ושוזרת חומרים אורגניים כמו קליפות ביצים, עלים, ענפים, גרעינים, אורז, אבנים, פרחים, תירס, אצטרובלים ושיבולים, בכל פעם חומר אחד בודד, ויוצרת ממנו SKIN, עור חדש ונשי.

מאייר יוצרת עורות, או מלבושים שיש בהם אלמנטים של אופנה, אך גם מזכירים מלבושים טקסיים שבטיים.

היא עוסקת בדרכה הייחודית בדיוקן הנשי. המלבושים האלו מייצגים עוצמה וכוח, התחברות לטבע, לאמא אדמה ולעוצמה של בעלי החיים, ויחד עם זה יש כאן רמיזות הומוריסטיות בעיקר כאשר היא יוצרת בעלי-חיים המתלווים לעורות, כמו כלב השיבולים.

את סדרת העורות התחילה דווקא דרך תלבושת שתפרה לביתה בת ה-8 מעלים. השמלה הזו התפוררה מזמן לקומפוסט. ואכן העורות של מאייר יתפרקו, אלו לא יצירות לתמיד, התיעוד של העורות משאיר אותם ביננו, גם לאחר שיתכלו.

מאייר מספרת: "העבודה עם חומרים אורגניים גורמת לי להרגיש מחוברת לטבע ולמחזוריות הטבעית של החיים והמוות".

העורות של מאייר מתקשרים לדמויות מיתולוגיות אגדתיות כמו המדוזה בעלת שיער הנחשים, או מלכת הקרח הלבנה (אותה יצרה מפרווה מלאכותית, העור היחיד שלא נעשה מחומר אורגני).

העורות הללו מעוררי דמיון ומשווים לנשים הלובשות אותם מראה של אלות ולוחמות עוצמתיות.

מאייר לא מתעניינת באופנה, עבורה האופנה היא רק בסיס לפיסול הייחודי שלה, אך היא משתמשת בטריקים מעולם האופנה כמו בניית רשת מתכת כבסיס לחומר האורגני שהיא בוחרת.

מאייר בילתה את רוב ילדותה בברזיל, וביצירתה היא משתמשת בחומרים שנמצאים ב-DNA שלה. היא נולדה בארצות הברית לאם ברזילאית ולאב שוויצרי וגדלה בריו דה ז'נרו ובסאו פאולו, התחילה ליצור אמנות בגיל צעיר, תוך שימוש בכל השאריות שהיו בהישג ידה. משפחתה טיילה רבות, והיא שקעה בארכיאולוגיה ובמיתולוגיה של תרבויות אחרות, כולל ברזיל. היא מספרת שהייתה מהופנטת במיוחד מהתצוגה המרהיבה של התלבושות בקרנבל ומהתלבושות המשוכללות שאמא שלה הכינה לה.

אני אוהבת מאוד את עבודותיה של מאייר, כמי שאוהבת תחפושות עד מאוד, אני מדמיינת כיצד, כמו בתחפושת בה המתחפש מקבל את תכונות הדמות, כך מי שעוטה על עצמה את העור החדש של מאייר, מקבלת את תכונות החומר, שבריריות הקליפות או הדוקרנות וההגנה של הקוצים.

כשאני מתבוננת בתצלומים של העורות אני מנסה לדמיין את המשקל שלהם על הגוף, כיצד העור החדש גורם לנשים להרגיש. עור האבנים הכבדות, או עור העלים היבשים הפריכים. אני מדמיינת את הריח של עור הטחב הירוק או את ריחו של עור עלי הוורדים. יש לעורות הללו שאנו רואים רק בתמונות תכונות חושיות נופות כמו טקסטורה, משקל וריח.

למאייר עוד כמה סדרות נהדרות שאתן לכם הצצה לשתיים מהן כאן, האחת Head והשנייה Glass-Eyed.

בסדרה Head - בנתה מאייר פסל ראש באורך של יותר משני מטרים ובמשקל של כ-113 ק"ג מנייר אריזה חום וסרט שקוף, אלו הן שאריות של חומרי אריזה ממעבר בית, את הראש היתה מגלגלת בטבע ומצלמת.

הסדרה Glass-Eyed - סדרה של מסכות גדולות עשויות מעיסת נייר מכוסה חימר ועיני זכוכית. בסדרה זאת המסכות מצולמות על דוגמניות ומתעוררות לחיים. גם כאן כמו בסדרת העורות, אלו דיוקנאות נשים טקסיים, עוטים מסכות הגנה.

מאייר קיבלה תואר B.A. מהמכללה לעיצוב מרכז האמנות בפסדינה, קליפורניה, ומציגה את עבודותיה ברחבי העולם.

כל התמונות בפוסט באדיבותה של מליסה מאייר, אתם מוזמנים לעקוב אחריה באינסטגרם.

אני ממשיכה להביא לכם אמנות טובה מהארץ ומהעולם, כזאת שאני אוהבת, כזאת שמעוררת בי מחשבה וסקרנות.

אם אתם אמנים או אמניות או מכירים מישהו כזה מוזמנים ליצור קשר.

כל הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי מוזמנים לקרוא ולהנות.